רות מוסיפה ומספרת: גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין עד אם כלו את כל הקציר אשר לי. המלבי״ם מסביר שרות עדיין לא הבינה את עניין הייבום, אלא רק את מה ששמעה - שבועז קרוב, ושלכן יעשה עמהן חסד להחיותן, ומתוך כך סיפרה את דבריו כפי ששמעה אותם. שים לב שהכתוב חוזר וקורא לה כאן ״רות המואביה״, אף שכבר סופר עליה הכל, וכך הוא ממשיך להזכיר לאורך המגילה את מוצאה דווקא ברגעים שבהם היא נכנסת עמוק יותר אל תוך עם ישראל.
ותאמר רות המואביה, ורות לא הבינה ענין היבום רק מ"ש שהוא קרוב ושע"כ יעש עמהם חסד להחיותם, ע"ז אמרה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין באמת הוא אמר לה וכה תדבקין עם נערותי, רק באשר היא היתה מואביה ושם אין מתרחקים מן הנערים לא הבינה לדייק בדבריו וחשבה שכונתו שתדבק עם אנשיו שהנערים היו עיקר אצלה שחשבה שאחד מהם ישא אותה [וע"ז קראה המואביה כי בת ישראל היתה מבינה בין דבר נעמי שאמרה עם המתים בין דבר בועז שאמר עם נערותי] עכ"פ ממ"ש לה שתלקט אצלו עד סוף ימי הקציר הביאה ראיה לדברי חמותה כי יעשה זאת מצד שהוא קרובם:
