אִם־גַּנָּבִ֤ים בָּאֽוּ־לְךָ֙ אִם־שׁ֣וֹדְדֵי לַ֔יְלָה אֵ֣יךְ נִדְמֵ֔יתָה הֲל֥וֹא יִגְנְב֖וּ דַּיָּ֑ם אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ הֲל֖וֹא יַשְׁאִ֥ירוּ עֹלֵלֽוֹת׃

אִם גַנָבִים אֲתוֹ עֲלָךְ אִם בְּזוֹזֵי לֵילְיָא אֵיכְדֵין הֲוֵיתָא דָמִיךְ עַד דִגְנָבוּ מִסִתְהוֹן וְאִם חָטוֹפִין כְּקִטוּפִין אָתוּ עֲלָךְ הֲלָא מַשְׁאֲרִין עוֹלְלָן:

אם גנבים - בסתר.

שודדי לילה נדמיתה - נכרתה, כמו: נדמה שמרון.

באו לך. באו עליך:

שודדי לילה. הם המתפחדים לגזול ביום וגוזלים בלילה:

איך נדמיתה. איך נכרת מכל וכל (אמר בלשון עבר כדרך הרבה מן הנבואות כי הנביא ראה כאלו כבר נעשתה):

הלא יגנבו דים. ר״ל הלוא אין דרכם לגנוב אלא די ספוקם ויניחו המותר ומדוע א״כ נכרת מכל וכל מבלי שארית:

אם בוצרים. אם על כרמיך באו בוצרים:

הלא ישאירו עוללות. ומדוע לא השאירו לך מאומה:

שודדי. ענין גזל ועושק:

נדמיתה. ענין כריתה ואבדון כמו ער מואב נדמה (ישעיהו ט״ו:א׳):

דים. די הספוק כמו והמלאכה היתה דים (שמות ל״ו:ז׳):

בוצרים. כן יקראו תולשי ענבי כרם כמו כי תבצור כרמך (דברי׳ כד):

עוללות. הם הענבים הקטנים הגרועים כמו לא תעולל (, שם):

אם. אחרי שהתחיל לנבאות את העתיד לבא על אדום באחרית הימים, שב להודיע ג"כ מה שיקרה להם בזמן קודם, שבאו אויבים לארצם ושללוהו ובזזוהו, וכבר בארתי (ישעיה סי' כ"א וירמיה סי' מ"ט) שצייר ענין מפלתם אז, שאנשי בריתו השיאוהו שילך למלחמה חוץ לארצו על שכניו, ובעת שהיה חוץ לארצו נכנסו אויבים במדינתו והחריבו את הכל, עפ"ז ידמה את האויבים כגנבים שנכנסים בסתר שלא בידיעת בעה"ב, ושואל הלא אם באו לך גנבים איך נדמית וישנת, ויותר מזה אם באו לך שודדי לילה, שהשודדים משמיעים קול רעש יותר מן הגנבים, איך נדמית בשינה ולא הרגשת, הלא יגנבו דים ולמה לא הקיצות משנתך לגרש אותם? מוסיף לאמר אם בוצרים באו לך שהם באים בשדה שאין בעל הבית שם, כי כן לא היית במקום שבאו השודדים, הלא אשאל הלא ישאירו עוללות כיון שיראים פן יבא בעה"ב ולא יקצרו את הכל, וא"כ אשאל.