זְד֤וֹן לִבְּךָ֙ הִשִּׁיאֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֥י בְחַגְוֵי־סֶ֖לַע מְר֣וֹם שִׁבְתּ֑וֹ אֹמֵ֣ר בְּלִבּ֔וֹ מִ֥י יוֹרִדֵ֖נִי אָֽרֶץ׃

רְשַׁע לִבָּךְ אַטְעַיָךְ דְאַתְּ דָמֵי לְנִשְׁרָא דְשָׁרֵי בְשִׁינֵי כֵיפָא בְּרוֹמָא מוֹתְבֵיהּ אֲמַר בְּלִבֵּיהּ מַן יַחֲתִינַנִי לְאַרְעָא:

זדון. שוכני - חסר כ"ף, כי חשבת כי הר שעיר ימלטך, כשוכני בחגוי הסלע.

זדון לבך השיאך. כאומר הנה עתה שנתגדלת למשול ממשל רב כאשר באת אל הר שעיר וכו׳ לכן זדון לבך הסית אותך להתגאות יותר מדאי:

שוכני. כאלו אתה שוכן בבקעי הסלע עד שלא יוכל מי לקרוב אליך וכאלו היה מקום מושבו במקום מרום ונשא אומר בלבו. לכן חושב בלבו מי הוא אשר יוכל להוריד אותי בשפל הארץ:

השיאך. ענין הסתה כמו הנחש השיאני (בראשית ג):

שוכני. היו״ד יתירה:

בחגוי. ענין בקוע וחריץ כמו יונתי בחגוי הסלע (ש״ה ב):

זדון לבך השיאך. ע"י זדון לבך שזדה בעניני האמונה לדבר על ה' תועה, ותוארים מגונים, זה השיא אותה עד שאתה שוכני בחגוי סלע מרום שבתו, שעלית לישב במרומו של עולם, ואומר בלבו מי יורידני ארץ, ר"ל שע"י שהאמונה הזאת תתפשט מאוד עי"כ תתנשא מלכות אדום באחרית הימים עד שלא תירא משום אדם, וה' משיב לה, דע כי גם.