מֵחֲמַ֛ס אָחִ֥יךָ יַעֲקֹ֖ב תְּכַסְּךָ֣ בוּשָׁ֑ה וְנִכְרַ֖תָּ לְעוֹלָֽם׃

מֵחֲטוֹף אֲחוּךְ יַעֲקֹב תַּחְפִּינָךְ בִּהֲתָא וְתִשְׁתֵּיצֵי לַעֲלָם:

מחמס - אלו הפסוקים יורו כי זאת הנבואה על אדום הוא אחר גלות ירושלים אל בבל וכן אמר המקונן: זכור ה' לבני אדום שהיו אומרים לבבליים ערו וכתיב תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום ונבוכדנצר השחית אדום ותהי ארצם שממה וככה יתנבא יחזקאל, כי ירושלים שבה אחרי גלות בבל ואדום לא שבה, וכבר פירש בספר דניאל, כי אין ישראל בגלות אדום. ופירוש דבר הקדמונים: מלכות יון.

והנה טעם מחמס - בעבור החמס שעשה יון לישראל ביום ירושלים.

מחמס אחיך יעקב. בעבור החמס שעשית לאחיך יעקב תכסה אותך הבושה ותהיה נכרת עד עולם ולא תוסיף לקום:

מחמס. ענין עושק:

מחמס. באר שכ"ז יגיע להם ע"י החמס שעשו ליעקב, שעי"ז תכסך בושה בחורבנות שעברו, ולבסוף ונכרת לעולם בחורבן העתיד שיהיה נצחי: