וְהִשְׁלַכְתִּ֥י עָלַ֛יִךְ שִׁקֻּצִ֖ים וְנִבַּלְתִּ֑יךְ וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּרֹֽאִי׃

שִׁקֻּצִים. בְּגָדִים צוֹאִים הַמְנַוְּלִים אוֹתָךְ. לְפִי הָעִנְיָן שֶׁדִּמָּה אוֹתָהּ לְזוֹנָה, דִּבֵּר הַכָּתוּב.

כְּרֹאִי. כְּזֶבֶל, לְשׁוֹן ״וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ״ (ויקרא א:טז).

וְאֶרְמֵי עֲלָךְ שִׁקוּצִין וַאֲנַבְּלִינֵיךְ וַאֲשַׁוִינֵיךְ מְכַעֲרָא לְעֵינֵי כָל חָזָךְ:

והשלכתי, כראי - כטנוף, וכמוהו הוי מראה, והסיר את מראתו.

והשלכתי. אשליך עליך דברים מאוסים ואגנה אותך ואשים אותך כדבר מטונף ומלוכלך ר״ל האויב הבא יהרוג בך ויוליכך בשבי בבזיון רב:

שקוצים. מלשון שקץ ומאוס:

ונבלתיך. ענין כיעור ומגונה כמו אגלה את נבלותה (הושע ב׳:י״ב):

כראי. ענין טנוף ולכלוך וכן מוראה ונגאלה (צפניה ג׳):

והשלכתי עליך שקוצים לנבל את יפיך עד שאשים אותך כראי ודבר מטונף: