וְהָיָ֤ה כׇל־רֹאַ֙יִךְ֙ יִדּ֣וֹד מִמֵּ֔ךְ וְאָמַר֙ שׇׁדְּדָ֣ה נִֽינְוֵ֔ה מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑הּ מֵאַ֛יִן אֲבַקֵּ֥שׁ מְנַחֲמִ֖ים לָֽךְ׃

יִדּוֹד מִמֵּךְ. יִתְרַחֵק מִמֵּךְ.

וִיהֵי כָּל דִי יַחֲזִינֵיךְ יִתְרְחַק מִנֵיךְ וְיֵימַר אִתְבְּזִיזַת נִינְוֵה מָן יִדְוֵי עֲלָךְ אֵיפֹא אַשְׁכַּח מְנַחֲמִין לָךְ:

והיה, ידוד - כמו יגוף והטעם ירחק.

מי ינוד - כמו, לבוא לנוד לו.

מאין אבקש - ככה יאמר כל רואיך:

כל רואיך. כל הרואים אותך בשפלותך ובזיונך ינוד להתרחק ממך כדרך שמתרחקי׳ מדבר מאוס:

ואמר. הרואה בבזיונך יאמר הנה שדדה נינוה מי ינוד לה בראש כדרך המנחמים כאומר הלא אין לה אוהבים כי הרעה לכל העכו״ם:

מאין. מאיזה מקום אבקש לך מנחמים והוא כפל ענין במ״ש:

ידוד. מלשון נדידה:

שדדה. ענין עושק:

ינוד. מלשון נדידה והנעה:

מאין. מאיזה מקום:

והיה, עד שכל הרואה אותך ידוד ויתרחק ממך, ויאמר שדדה נינוה ר"ל אחר שנינוה שדדה תמיד את כל העולם א"כ מי ינוד לה אחר שכולם שונאים אותה. עתה יסוב המליץ פניו אל נינוה אומר אליה מאין אבקש מנחמים לך, למי קרה צרה כזאת עד שבזה אנחם אותך לאמר שגם לפלוני קרה כזאת: