הִנֵּ֨ה עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֤י מְבַשֵּׂר֙ מַשְׁמִ֣יעַ שָׁל֔וֹם חׇגִּ֧י יְהוּדָ֛ה חַגַּ֖יִךְ שַׁלְּמִ֣י נְדָרָ֑יִךְ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֥יף ע֛וֹד (לעבור) [לַעֲבׇר־]בָּ֥ךְ בְּלִיַּ֖עַל כֻּלֹּ֥ה נִכְרָֽת׃

שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ. אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יַצִּילְךָ מִכַּף סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, כִּי עַתָּה נִצַּלְתָּ.

כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ. אוֹתוֹ הַבְּלִיַּעַל.

כֻּלֹּה נִכְרָת. הוּא וְזַרְעוֹ.

הָא עַל טוּרֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל רַגְלֵי מְבַשֵׂר מַשְׁמַע שְׁלַם חוֹגִי יְהוּדָה חַגֵךְ שַׁלִימִי נִדְרֵךְ אֲרֵי לָא יוֹסְפוּן עוֹד דְיֶעְדוּן בִּיךְ רַשִׁיעִין כּוּלְהוֹן אֶשְׁתַּצִיאוּ:

הנה חגי יהודה - הם שנמלטו מיד סנחריב.

הנה על ההרים. הנה כבר נראה על ההרים ביאת רגלי המבשר המשמיע שלום כי יבשר ויאמר שנפלה אשור ועוד לא יבוא למלחמה על ארץ ישראל:

חגי יהודה חגיך. ר״ל שמחו בחג בשמחת לבב:

שלמי נדריך. מה שנדרת לה׳ אם יצילך מכף מלך אשור כי הנה נצלת ממנו כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל הוא זרע סנחריב כי נכרת כל הזרע ואין להם שארית:

הנה על ההרים רגלי מבשר, כי מלך זה רצה להכניע את יהודה, והם התיראו מפניו, ובאה להם הבשורה מן מפלתו, והנה לדעת המבארים שהיה מעשה זו בימי מנשה מבואר בד"ה ששרי הצבא אשר למלך אשור לקחו את מנשה ויביאוהו לבבל בחוחים ויעתר מנשה אל ה' וישיבהו למלכותו, מבואר כי נלקח ע"י בעליזאס שר צבא בבל שהיה אז תחת פקודת מלך אשור, ואח"ז כשמרד שר צבא בבל בסרדנאפל מלך אשור השיב את מנשה למלכותו, ומבואר בד"ה שם שמנשה נדר אז נדרים לעבוד את השם, ולפי פרושי הוסד ע"ז מזמור ס"ו בתהלות ואמר שם אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי כו', ואז יצאו מבשרים על הרי יהודה משמיע שלום כי אין פחד מן הצר, ואמר להם שיחוגו את חגיהם כי נבנה המזבח והחלו לעבוד את ה' וישלמו נדריהם אשר נדרו בצר להם, כי אין פחד מן מלך אשור שקראו למעלה בשם יועץ בליעל, כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל כי כלה נכרת ר"ל הוא וביתו, (וגם למ"ש אני שנראה שהיה מעשה זאת קודם, היה דעתו להלחם ביהודה, וכבר החל להרע לעשרת השבטים ולא נזכר בכתוב מפני שלא יצאה רעתו אל הפועל):