וְצִוָּה עָלֶיךָ ה׳. עַתָּה מוּסָב הַדִּבּוּר אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.
לֹא יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד. לֹא יַעֲמֹד מִמְּךָ מֶלֶךְ.
מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה. וְאָשִׂים אֶת בֵּית אֱלֹהֶיךָ קִבְרֶךָ. שָׁם תִּבְרַח לְהִמָּלֵט וְשָׁם תֵּהָרֵג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שֶׁנֶּהֱרַג אָבִיךָ בֵּית נִסְרוֹךְ אֱלֹהָיו.
כִּי קַלּוֹתָ. בְּעֵינַי.
וִיפַקֵיד עֲלָךְ יְיָ אַתְּ מַלְכָּא דְאַתּוּר וְלָא יְהֵי דָכְרָן מִשְׁמָךְ עוֹד מִבֵּית טַעֲוָתָךְ אֱשֵׁיצֵי צְלַם וּמַתְּכָא תַּמָן אֲשַׁוֵי קִבְרָךְ אֲרֵי קַלִילָא דָא קֳדָמָי:
וצוה - עתה ידבר אל מלך נינוה וטעם וצוה גזר.
לא יזרע - שלא יעמד זרעו הנקרא בשמו.
אשים קברך - בבית אלהיך, כמו שאומר בספר מלכים ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ושם הכהו בחרב.
וצוה עליך ה׳. מול מלך אשור יאמר:
לא יזרע משמך עוד. ר״ל לא ימלוך מי מזרעך:
אכרית פסל ומסכה. כי שממה תהיה:
אשים קברך. ר״ל אני אשים לך קבר המיוחד לך כי אני אלחם בך:
כי קלות. היית קל בדעתך לשלוח לחרף כלפי מעלה ולכן אקח ממך נקם:
קלות. מל׳ קל:
וצוה עליך ה', מסב פניו אל סרדנאפל, ה' צוה וגזר עליך אשר לא יזרע משמך עוד, שלא יעמוד מבניך מלך שיקרא על שמך, כי נמחה הוא וזרעו ושמו לא יזכר עוד, מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה שהיה מנהג המלכים להעמיד פסילי צלמם בבית אלהיהם, והיו מכבדים את פסלו ומיחסים לו אלהות, ואז הסירו כל פסל שהיה אות ציון לכבודו, בהפך העמידו על קברו פסל של גנאי להורות על קלותו ובזיונו, כמו שזכרו ספורי דברי הימים, ועז"א פסל ומסכה אשים (ציון) קברך שיהיה לציון כי קלות ונבזית מאד:
