נַחוּם א׳ · י״ב

אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים. יָפֶה תַּרְגּוּם שֶׁל יוֹנָתָן מְיֻשָּׁב עַל הַמִּקְרָא: ״אִם יְהוֹן שְׁלֵמִים בְּעֵצָה״ שֶׁיְּהוּ כֻּלָּם שָׁוִים בְּהַסְכָּמָה אַחַת, וְכֵן אִם יִהְיוּ רַבִּים מְאֹד אַנְשֵׁי נִינְוֵה אוֹיְבֶיךָ יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵן אַף אִם גָּזּוּ חִדְּקַל וְעָבְרוּ אֶת פְּרָת לָצוּר עָלֶיהָ לֹא יַצְלִיחוּ, שֶׁהֲרֵי ״עִנִּיתִיךְ וְלֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד״. וְעוֹד שָׁמַעְתִּי: ״אִם שְׁלֵמִים״ - אַנְשֵׁי נִינְוֵה בִּגְדֻלָּתָם, ״וְכֵן״ - אִם יְהוּ עוֹד רַבִּים וְנִכְבָּדִים יוֹתֵר, ״וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר״ - וְכֵן אֲגִיזֵם וְאַעֲבִירֵם. הֲרֵי זֶה כְּמוֹ (שמות א:יב) ״וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה״.

וְעִנִּיתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד. אֲעַנֶּה אוֹתְךָ בַּפַּעַם הַזֹּאת כָּלָה וְנֶחֱרָצָה וְלֹא אֶזְקַק לְךָ עוֹד. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ לְעִנְיַן מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין, אַךְ אֵינוֹ עַל סֵדֶר שְׁאָר הַנְּבוּאָה.

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אִם יְהוֹן שְׁלֵימִין בְּעֵיצָה וְסַגִיאִין בְּאִתְמְנָיוּתָא עַמְמַיָא דְמִתְכַּנְשִׁין לַאֲעָקָא לִיךְ יְרוּשְׁלֵם וִיגוֹזוּן יַת דִגְלַת וְיֶעְבְּרוּן יַת פְּרָת וְיֵיתוּן לְעַנָיוּתָךְ וּדְשַׁעְבַּדְתִּיךְ לָא אַשַׁעְבְּדִנָךְ עוֹד:

כה - אם היו אנשי נינוה בשלום עד היום, וכן היו רבים ואלה דברי השם לכנסת ישראל, כך נגוזו מפעלי הכפל, כמו נגולו כספר.

ועבר - כמו מקרה שעבר ולא ישוב.

ועניתיך לא אענך עוד - על ידו.

אם שלמים. אם יהיו אנשי נינוה שלמים בדעה אחת ובעצה מוסכמת וכן יהיו רבים במספר שכל זה הוא סבה אל הנצחון:

וכן נגוזו. ר״ל אעפ״כ יהיו גזוזים ונכרתים כאשר אמרתי ועבר העם מן העולם:

ועניתך. ר״ל אענה אותך בתכלית העינוי והאבדון עד שלא אצטרך לענות אותך עוד כי בפעם ההיא תכלה מכל וכל והוא דוגמת אמרו לא תקום פעמים צרה:

שלמים. מל׳ שלום:

וכן נגוזו. הוי״ו היא במקום אעפ״כ וכן הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם (משלי ל׳:כ״ה):

נגוזו. מל׳ גזוזה וכריתה:

וענתך. מל׳ עינוי וצער:

כה אמר ה', על כן נגזר על נינוה שתהיה שממה ולכן בא עליהם פחד ה' וברחו כולם, הגם שהיו שלמים והיו רבים, שהיו עם רב ולא נחסר מהם במלחמה כי לא לחמו כלל, בכ"ז כן נגוזו וברחו מן העיר כמו שעבר המלך החושב רעה על ה', ולדעת האומרים שסרדנפאל שבו היה המעשה הוא אסור חדון בן סנחריב, יל"פ שהמליץ ידבר אל סנחריב בנוכח, אומר אליו אתה החושב רעה על ה'! ממך יצא יועץ בליעל, ר"ל אסרחדון שיעץ בליעל לפרוק עול הוא יצא ממך, אתה סנחריב שהיית חושב רעה על ה' ושלחת מלאכים לחרף אלהים חיים, לכן כה אמר ה' אם (כן) נגוזו שלמים וכן רבים, לכן כן ועבר גם היועץ בליעל, ר"ל הלא במיתה זו שהיא מיתת שריפה נגוזו מן העולם שלמים ורבים ממחנה סנחריב, שהמלאך שיצא והכה במחנה אשור שרפן כולם כפי קבלת חז"ל לכן ועבר גם הוא יעבור על האש, (ותפס לשון העברה על האש, כי היה דרכם להעביר באש למולך, וסנחריב עצמו רצה לעשות כן לבניו שלכן הכוהו בחרב, כמ"ש (ישעיהו ל׳:ל״ג) במ"ש כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן, ור"ל שמיתה זו להשרף על המוקד מוכן לו מימי אביו), ועניתיך, מסב פניו אל ישראל, מה שעניתי אותך ע"י אשור לא אענך עוד, וזה נכון מאד אם נאמר שמעשה זה היה באסרחדון, שאז חדל אשור לענות את ישראל, ואם נאמר שהיה קודם לכן, עכ"פ חדל לענותם בעת ההיא שהיה דעתו להלחם עם ישראל ולענותם, וע"י חורבן נינוה נבטל עצתו בעת ההיא: