ממך יצא חושב על ה׳ רעה, יועץ בליעל. רש״י מזהה במפורש: ״ממך״ - את נינוה, ״יצא״ - סנחריב החושב רעה, שדימה להחריב את דירת מטה ומעלה. אבן עזרא מזכיר את דברי רבשקה מפי אדוניו, כמו שנאמר בספר מלכים ששלחם מלך אשור לחרף את שם ה׳. הפסוק מצמצם את ההאשמה מן העיר כולה אל אדם אחד שיצא ממנה, ובכך הוא מסביר מדוע נגזר על נינוה מה שנגזר: לא סתם רשעה, אלא חירוף מפורש כלפי שמים.
ממך, מסב פניו אל עיר נינוה, אומר אליה הנה ממך יצא הרשע הזה שהוא חושב רעה על ה' לכפור במציאות ה' והשגחתו והוא יועץ עצת בליעל לפרוק עול ולעשות כל התועבות: