שֹׁכְנִי לְבָדָד. שֶׁיְּהֵא שׁוֹכֵן בֶּטַח בָּדָד.
יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״דַּהֲווֹ צָדִין בְּחוּרְשָׁא יִתְיַתְבוּן כְּכַרְמְלָא״, אוֹתָן שֶׁהָיוּ שׁוֹמְמִים כִּיעָרִוֹת יִשְׁכְּנוּ לְבָדָד בְּתוֹךְ כַּרְמֶל שֶׁהוּא מָקוֹם מְיֻשָּׁב. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ שֹׁכְנִי לְבָדָד בַּיְּעָרִים לֹא יִרְאוּ מֵחַיּוֹת הַשָּׂדֶה כִּבְתוֹךְ כַּרְמֶל.
פַּרְנֵס עַמָךְ בְּמֵימְרָךְ עַמָא דְאַחֲסַנְתָּךְ בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִיתְחַדְתָּא יִשְׁרוֹן בִּלְחוֹדֵיהוֹן דַהֲווֹ צָדְיָן כְּחוּרְשָׁא יִתְיַתְבוּן כְּכַרְמָלָא וְיִתְפַּרְנְסוּן בְּאַרְעָא מַתְּנַן וְגִלְעָד כְּיוֹמֵי עַלְמִין:
רעה - תפלת הנביא בהיות הארץ שממה, שירעה עמו בשבטו וישכנהו לבדד כיער בתוך כרמל.
וירעו בשן - מעבר לירדן מזרחה, והתשובה אמר השם לנביא.
רעה עמך. חזר הנביא להתפלל לה׳ ואמר אתה ה׳ רעה והנהג את עמך בשבטך ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה שמנהיג את הצאן ע״י השבט שבידו:
צאן נחלתך. ישראל שהם צאן נחלתך שהנחלתו לך לעם יהיה שוכן לבדד ר״ל בטח כי המתפחדים ישכנו יחד למען איש אחיו יעזורו ולא כן השוכן בטח:
יער בתוך כרמל. ר״ל ישכון בטח ביער שהוא מקום חיות רעות כמו בתוך הכרמל שהוא מקום מצוי שם מרבית אנשים ולא ילכו שם החיות וכענין שנאמר וישנו ביערים (יחזקאל לד):
ירעו בשן וגלעד. יהיו רועים בבשן ובגלעד במרעה שמן כמו בימי עולם הוא ימי משה שנחלו אז הארץ ההיא ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה:
רעה. ענין הנהגה:
שוכני. היו״ד יתירה:
לבדד. יחידי כמו לבדד לבטח תושיבני (תהילים ד׳:ט׳):
כרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים:
רעה עמך, כאשר ראה החוזה אריכות ימי הגלות התפלל אל ה' שירחם עליהם במשך העתים האלה, אומר אל ה' רעה עמך בשבטך, גם אם תצטרך להכות אותם במשך ימי גלותם, רעה עמך, בהשגחתך כרועה צאנו ירעה, ולא תכם במקל חובלים רק בשבטך תוכיחם בשבט אנשים, לא במטה ובמקל, צאן נחלתך שוכני לבדד יער, (רעה) בתוך כרמל, הנה הם שוכנים לבדד, ר"ל נפרדים מכל פועלי און ובכ"ז הם ביער מלא חיות רעות טורפות, אבקש רעה אותם בתוך כרמל שהוא מלא תבואה, (ר"ל שתשגיח עליהם שיהיה להם כל צרכיהם) עד יבא העת שירעו בשן וגלעד כימי עולם ר"ל שישובו לארץ ישראל: