מִיכָה ז׳ · א׳

אַלְלַי לִי. הַנָּבִיא מְקוֹנֵן עַל עַצְמוֹ אוֹי לִי שֶׁהָעֳמַדְתִּי לְנָבִיא בָּעֵת הַזֹּאת שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם צַדִּיקִים בַּדּוֹר.

כְּאָסְפֵּי קַיִץ. נָקוּד חֲטַף קָמַץ שֶׁאֵינוֹ לְשׁוֹן פּוֹעֵל כְּמוֹ ׳יוֹשֵׁב׳ אוֹמֵר אֶלָּא לְשׁוֹן מִפְעָל כְּמוֹ (ישעיהו ל״ג:ד) ״אֹסֶף הֶחָסִיל״ כַּאֲסִיפַת קַיִץ וְהֵם סוֹפֵי תְאֵנִים שֶׁהֵן רָעוֹת, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״כְּסִיּוּפֵי קַיְטָא״.

כְּעוֹלְלוֹת בָּצִיר. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כְּעוֹלְלָן בָּתַר קְטוּף״.

אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל. כְּתַרְגּוּמוֹ ״לֵית גְּבַר דְּבֵיהּ עוֹבָדִין טָבִין״.

בִּכּוּרָה. תְּאֵנָה טוֹבָה הַמִּתְבַּשֶּׁלֶת בְּעִתָּהּ, כְּתַרְגּוּמוֹ ״לְטָבְיָא חֲמֵדַת נַפְשִׁי״.

אֲמַר נְבִיָא וַי לִי אֲרֵי הֲוֵיתִי כְּמֵיסַף טָבַיָא בְּעִדַן דַאֲבָדוּ חֲסִידַיָא מִן אַרְעָא הָא כִסְיוּפֵי קַיְטָא כְּעוֹלְלָן בָּתַר קְטוֹף לֵית גְבַר דְבֵיהּ עוֹבָדִין טָבִין לְטָבַיָא חֲמָדַת נַפְשִׁי:

אללי - דבר הנביא על לשון המשכיל בעת ההוא, והוא עמי הנזכר.

כאספי קיץ - כמו: קדשי, מה שיאספו הדלים מהפרי הנמשך וזה דרך משל כאין צדיק.

אללי לי. הנביא מקונן ואומר אללי לי כי הייתי אני כבזמן אסיפת פירות הקיץ כאלו כבר נאספו כולם ולא נמצא עוד בשדה ר״ל הועמדתי לנביא בזמן שנאספו צדיקי הדור:

כעוללות בציר. כאלו כבר נאספו אף העוללות של הבציר הנלקט באחרונה ר״ל אף הבינוניים נאספו:

אין אשכול לאכול. אין אני מוצא אשכול של ענבים לאכול ר״ל אין אני מוצא איש צדיק בדור:

בכורה. נפשי מתאות תאנה בכורה אשר שנתבשלה בעתה הטובה למאכל וכאומר הנה נפשי אותה ואין לה והוא כפל ענין במ״ש:

אללי. מלשון יללה וכן אם רשעתי אללי לי (איוב י׳:ט״ו):

קיץ. ר״ל פירוח הקיץ כעוללות. הם הענבים הגרועים הנלקטים בסוף:

בציר. כן יקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א):

אשכול. כן יקרא הענף שהענבים תלוים בו כמו ואשכול ענבים (במדבר י״ג):

בכורה. כן יקרא פרי שנגמר בשולה כמו כבכורה בתאנה בראשיתה (הושע ט׳:י׳):

אותה. מלשון תאוה וחשק:

אללי לי, הנביא מקונן על שפלת הדור, שכל החסידים והישרים ספו תמו מן הארץ ולא נשאר רק הוא לבדו אשר עודו רד עם אל, ומדמה את הדור שלפניו ככרם של גפנים או של תאנים, שכבר עבר זמנם, והוא דומה בין התאנים כאספי קיץ שכבר נלקחו התאנים הבכורות ונשאר הוא לבדו כתאנה שנשארה בסוף הקיץ, ודומה בין הענבים כעוללות שנשארו אחרי הבציר, ונגד עוללות בציר אמר אין אשכול לאכול, ונגד אספי קיץ אמר (אין) בכורה (לאכול) אשר אותה נפשי, לאכול אשכול או בכורה ואין: