וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עׇמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹעֲצוֹתָ֑ם לְמַ֩עַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃ {פ}

וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי. וְיָדַעְתִּי כִּי לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי כִּי יִשְׁתַּמֵּר עַל יְדֵיכֶם וּבֵינֵיכֶם כָּל חֻקּוֹת עָמְרִי וְאַחְאָב.

וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ. אַתֶּם תְּקַבְּלוּן עֲוֹן הַחֶרְפָּה שֶׁהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מְחָרְפִין אֶת עַמִּי שֶׁהֵעִידָה בָּהֶם תּוֹרָה עַל כָּךְ (דברים כ״ה:י״ד) ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה״ וְהֵם אֵינָם שׁוֹמְרִים.

וְעַל דִי נְטַרְתּוּן גְזִירַת בֵּית עָמְרִי וַעֲבַדְתּוּן עוֹבָדֵי בֵּית אַחְאָב וְהַלַכְתּוּן בְּנִימוֹסֵיהוֹן בְּדִיל לְמִמְסַר יָתָךְ לְצָדוּ וְיָתְבָאָה לְאִשְׁתְּמָמוּ וַחֲסִידֵי עַמִי תְּקַבְּלוּן:

וישתמר - כל אחת מחוקות עמרי.

וכל מעשה בית אחאב - הם המשתמרים וחוקותי לא ישתמרו.

וטעם: וחרפת עמי - מה שהייתם מחרפים עובדי השם תשאו הגמול, או הטעם חרפת עמי תשאו עליכם, כדרך: וחרפה לא נשא על קרובו.

וישתמר. ר״ל עם כל הייעודים הרעים ההם ידעתי שלא תשמעו לי ויהי נשמר על ידכם חקות עמרי וכל מעשה בית אחאב בנו שהיו מלכי ישראל והרשיעו לעשות בעבודת הפסילים והנה אתם לומדים מהם ושומרים את החקים והמעשים האלו:

במועצותם. של עמרי ואחאב בנו:

למען תתי. ר״ל שיהיה זה סבה שאתן אותך ירושלים לשמה הכל יתמהו על חרבנך ויושבי העיר יהיו לשרקה כי העכו״ם ישרקו על גודל האבדון:

וחרפת עמי תשאו. גם אתם תשאו החרפה שסבלו עמי הם בני עשרת השבטים להיות גולים כמותם הואיל ואחזתם בדרכיהם:

במועצותם. מלשון עצה:

לשמה. ענין תמהון:

לשרקה. הוא קול הבאה בקבוץ השפתים והדרך לעשותם כשרואים דבר חשוב שנחרב וכן לשמה ולשרקה (ירמיה יט):

תשאו. מלשון משא וסבל:

וישתמר, עתה מפרש מ"ש השמם על חטאתך, שהגם שהחליתי הכותך לא הועיל לך מאומה כי בכ"ז ישתמרו חקות עמרי שהוסיף חקים רעים על חטאי ירבעם, וגם ישתמרו כל מעשה בית אחאב שהוסיפו עוד ברע ואתם תלכו במועצותיהם, לכן השמם על חטאתיך, וז"ש למען תתי אותך לשמה שתהיה שממה לגמרי, וחרפת עמי תשאו ר"ל ואתם תסבלו עונש על חרפת עמי שאתם גרמתם זאת שיהיו לחרפה ע"י מעשיכם הרעים: