ח֧וּלִי וָגֹ֛חִי בַּת־צִיּ֖וֹן כַּיּֽוֹלֵדָ֑ה כִּֽי־עַתָּה֩ תֵצְאִ֨י מִקִּרְיָ֜ה וְשָׁכַ֣נְתְּ בַּשָּׂדֶ֗ה וּבָ֤את עַד־בָּבֶל֙ שָׁ֣ם תִּנָּצֵ֔לִי שָׁ֚ם יִגְאָלֵ֣ךְ יְהֹוָ֔ה מִכַּ֖ף אֹיְבָֽיִךְ׃

חוּלִי. לְשׁוֹן ׳חַלְחָלָה׳ כְּמוֹ (כאן) ״כִּי הֶחֱזִיקֵךְ חִיל״, וְהַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל יוֹלֶדֶת:

וָגֹחִי. כִּרְעִי וּשְׁחִי עַל גְּחוֹנֵךְ. וְכֵן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה ״כּוֹתֶל הַגּוֹחֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים״:

תֵּצְאִי מִקִּרְיָה. מִירוּשָׁלַיִם לָלֶכֶת בַּגּוֹלָה:

וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה. תְּהִי שְׁכִינָתֵךְ חֲרוּשָׁה כַּשָּׂדֶה:

מְרָעִי וְזוּעִי כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן כַּיוֹלֶדְתָּא אֲרֵי כְעַן תִּפְקִין מִקַרְתָּא וְתִשְׁרִין בְּחַקְלָא וְתָהֲכִין עַד בָּבֶל תַּמָן תִּישְׁתֵּיזְבִין תַּמָן יִפְרְקִינָךְ יְיָ מִיַד בַּעֲלֵי דְבָבָךְ:

חולי - בעבור שהזכיר חיל כיולדה, אמר: חולי וגוחי הוציא הולד, כמו: כי אתה גוחי מבטן.

מקריה - היא ירושלם וכל הקריות סביבותיה. והטעם: היישוב.

ושכנת בשדה - בלכתך בגולה.

ובאת עד בבל - גלות נבוכדנצר שם אגאלך.

חולי וגוחי. ר״ל לכן הבל וריק יעזורו ואתם עדת ציון מלאי חלחלה והאנחי כיולדה כי אתה בזמן קרוב תצאי מן העיר ללכת גולה:

ושכנת בשדה. כדרך הגולים ולא יכניסיך במלון ותבוא עד בבל:

שם תנצלי וגו׳. בבבל תתרוקני מכל הטובה ולא יועילו לך מלכי מצרים ובבבל יגאלך ה׳ וכו׳ כי בעת תבוא מפלת בבל תצאו חפשי ומבלי עזר ממלכי העכו״ם:

חולי. מל׳ חלחלה:

וגוחי. ענין האנחה כי האנחה היא הוצאת הנשימה והוא מענין כי אתה גוחי מבטן (תהילים כ״ב:י׳) שהוא ענין המשכה והוצאה וקרוב הוא אל לשון גניחה המוזכר בדרז״ל:

מקריה. מעיר:

תנצלי. ענין ריקות כמו ויתנצלו בני ישראל את עדים (שמות ל״ג):

מכף. מיד:

חולי, משיב באמת תחולי וגם תשכבי על גחונך ותגוחי להוציא הולד כיולדה, כי עתה תצאי מקריה שזה כמשל הוצאת הולד מן הבטן כן תצאי מן העיר, ושכנת בשדה כי רבים ישכנו בשדה כמו אלה שהלכו להתישב במצרים ובין יתר אומות שסביב א"י, ובאת עד בבל הם אלה שהגלו לבבל, שם תנצלי (מכף אויביך) כי אלה ששכנו בשדה נהרגו אח"כ ע"י הכשדים כמבואר בירמיה, רק גולי בבל נצולו, וכן שם יגאלך ה' מכף אויביך כי גולי בבל נגאלו ושבו לא"י בימי כורש: