מִיכָה ד׳ · י״א

הָאוֹמְרִים תֶּחֱנָף. עַתָּה תִּתְחַיֵּב צִיּוֹן בְּחַטֹּאתֶיהָ וְיִפָּקֵד עָלֶיהָ עֲוֹנָהּ:

וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ. וְתִרְאֶינָה בָּהּ עֵינֵינוּ מַה שֶּׁאִוִּינוּ לִרְאוֹת בָּהּ:

וּכְעַן יִתְכַּנְשׁוּן עֲלָךְ עַמְמִין סַגִיאִין דְאָמְרִין אֵימָתַי תֵיחוֹב וְתֶחֱזֵי בְּמַפְּלַת צִיוֹן עֵינָנָא:

ועתה - דעת מפרשים רבים: כי זה לעתיד בימי המשיח, והעד: ואתה בית לחם אפרתה. ור' משה הכהן אמר: כי ידבר על בית שני והמושל הוא זרובבל, וטעם קומי ודושי כמו: מי אתה הר הגדול, כי זרובבל היה מבני יכניה וכתוב עליו: ומושל על כסאו.

תחנף - כמו הארץ החנפה לא תוכל לסבול.

ועתה. ר״ל בזמן שאני מתנבא עליו באחרית הימים יהיה הגאולה יותר שלימה וזה כאשר יאספו עליך עכו״ם רבים והוא גוג ומגוג ועכו״ם רבים אשר אתו:

האומרים. אשר יאמרו עתה תתחייב הארץ ללקות בעונה ועינינו תראנה בציון מה שקוינו:

תחנף. תתחייב כמו ולא תחניפו את הארץ (במדבר ל״ה:ל״ג):

ותחז. כמו ותחזה והוא ענין ראיה והסתכלות כמו ואתה תחזה (שמות י״ח):

ועתה, שוב חוזר ורואה בנבואתו מה שיהיה אחר גאולתם בימי כורש, שאחר ששבו בבית שני נאספו עליך גוים רבים, שהוא מה שנאספו גוים רבים שונים אל ישראל אח"כ בדור דור כמו היונים ואח"כ הרומים, ואח"כ בכל משך זמן הגלות, עד האסיפה האחרונה שיתאספו עליהם בימי גוג ומגוג, שכל זה כולל בדבריו שרואה שגוים רבים מתאספים כמה פעמים על ישראל אחרי גאולתם בימי כורש.

האומרים תחנף ותחז בציון עינינו, ר"ל והאסיפות האלה תהיה בשני אופנים, שלפעמים ירצו שציון תחנף להם, ר"ל שתהיה נכנעת ומשועבדת להם, כעבד החונף לאדוניו, כמו שהיה בימי היונים והרומיים שרצו שישראל יהיו תחתם למס עובד, ולפעמים יאמרו תחז בציון עינינו, ר"ל שיחשבו שהמחזות שחזו הנביאים על ציון נאמרו עליהם כי הם נכנסו תחת ישראל ושעליהם ישכון ה' ועליהם חזו החוזים, כי כן יחשבו הישמעאלים ומטעם זה יתאספו לצבא על ירושלים לכבשה כנודע ודומיהם, וכן מטעם זה יתאספו חיל גוג ומגוג לכבוש את ירושלים ולחזות בה מחזות אשר חזו החוזים שלפי דעתם חזו עליהם: