מִיכָה ב׳ · ח׳

וְאֶתְמוּל עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם. הַמִּקְרָא מְחֻבָּר לְשֶׁל מַעְלָה הֵימֶנּוּ אֲנִי טוֹב וּמֵטִיב אֲנִי וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לְמוּלוֹ וּבַעֲבוּרוֹ עַמִּי אוֹתוֹ יְקוֹמֵם לְאוֹיֵב לוֹ:

מִמּוּל שַׂלְמָה אֶדֶר תַּפְשִׁיטוּן. כְּנֶגֶד אֲשֶׁר אַתֶּם גּוֹזְלִים הַשַּׂלְמָה וּלְבוּשׁ תִּפְאֶרֶת וּמַפְשִׁיטִים מֵעַל כָּל הָעוֹבְרִים עֲלֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ:

מֵעוֹבְרִים בֶּטַח שׁוּבֵי מִלְחָמָה. מִמַּה שֶׁהָיוּ סְבוּרִין לִהְיוֹת עוֹבְרִין בֶּטַח, הֵם נֶהֶפְכוּ לִהְיוֹת שׁוּבֵי מִלְחָמָה כִּבְנֵי אָדָם הַשָּׁבִים מִן הַמִּלְחָמָה חַסְרֵי מִבְּגָדִים וּמָזוֹן שֶׁלָּקְחוּ אוֹיְבֵיהֶם מַה שֶּׁעֲלֵיהֶם, שׁוּבֵי כְּמוֹ (ירמיהו ב:כא) ״סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה״ (צפניה ג) ״נוּגֵי מִמּוֹעֵד״:

מִקָבֵיל חוֹבֵיהוֹן עַמִי לְבָעֵיל דְבָבָא מְסִירִין מִקִבְלְהוֹן עַמְמַיָא קַיְמִין מַחְסְנִין יַתְהוֹן מָמוֹן יְקָרְהוֹן מִנְהוֹן נָסְבִין עָדָן בְּאַרְעֲהוֹן לְרוֹחֲצָן תָּיְבִין בְּהוֹן כִּתְבִירֵי קְרָבָא:

ואתמול - מלה אחת כמו כי ערוך מאתמול תפתה. והטעם: כי דברי יטיבו לטוב לא כאשר הוא מאתמול.

לאויב יקומם - יקום עמי כאויב איש את רעהו.

ממול שלמה - בעבור שלמה ואדר שיפשיטו, אדר עוברי בטח, וכאשר ימלטו שלא יהרגום, שלא נשאר להם רק מה שעליהם, יחשבו נפשם כי הם שובי מלחמה וישמחו בהמלטם מידכם, כאשר ישמחו שובי מלחמה בשלום, ככה תעשו מחוץ לעיר לשלול שלל ולבוז בז, ובעיר תעשו חמס אחר.

ואתמול עמי. אבל עמי זה יום אתמול ר״ל לא עברו עדיין ימים רבים ולא תוכלו א״כ להכחיש הדבר אשר הם קמים לאויב איש על אחיו:

ממול שלמה. ר״ל אם תראו מי לבוש שלמה חשובה תעמדו ממול השלמה לתת בו עיניכם ותפשיטון ממנו את השלמה החשובה:

מעוברים בטח. מן האנשים העוברים בטח תהפכו לעשותם שובי מלחמה כי תגזלו כל אשר להם כאלו ברחו ושבו מן המלחמה והניחו הכל להקל מעליהם המשא:

ואתמול. ענינו כמו אתמול בחול״ם וכן כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג):

ממול. מנגד:

שלמה. מלבוש:

אדר. מלבוש יקר כמו ויעבר אדרתו (יונה ג):

תפשיטון. ענין הסרת המלבוש:

ואתמול, וא"כ למה את עמי ומול עמי (דברי) לאויב יקומם? אחר שעם הישר הולך דברי ייטיבו ואיך הדברים האלה עצמם הטובים, יקומו מול עמי לצר ואויב נגדם? הלא הסבה לזה ממול שלמה, מפני שדברי יקוממו מול השלמה והאדר אשר תפשיטון מעוברים בטח, שאתם תפשיטון מעוברים בטח בדרך, את שלמותיהם ואדרת שהם לובשים, עד שהם דומים כשובי מלחמה, כי תפלו על עוברי דרך ללחום אתם ולשלול את שללם כאשר ישללו את המנוצחים במלחמה, מול הדברים הרעים אלה יקוממו דברי לאויב: