מִיכָה ב׳ · י׳

קוּמוּ וּלְכוּ כִּי לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה. קוּמוּ וּגְלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי לֹא כְּדֶרֶךְ זוֹ נְתַתִּיהָ לָכֶם לִמְנוּחָה:

בַּעֲבוּר טָמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָץ. כִּי לְמַעַן טַמֵּא אוֹתָהּ הִיא עוֹשָׂה חֲבוּרַת חֶבְלֵי רְשָׁעִים, תְּחַבֵּל לְשׁוֹן ׳אֲגֻדּוֹת׳ כְּמוֹ (שמואל א י:ה) ״חֶבֶל נְבִיאִים״ (תהלים קיט:סא) ״חֶבְלֵי רְשָׁעִים״ וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מִסְתַּיְּעִין עֲלָהּ״, לְשׁוֹן ׳סִיעָה׳:

וְחֶבֶל נִמְרָץ. וּבְעֵת אֲגֻדָּתָם כְּבָר נוֹעֲצוּ בֵּינֵיהֶם וּפֵרְשׁוּ לָמָּה הֵם מִתְחַבְּרִים:

נִמְרָץ. דָּבָר מְפֹרָשׁ בָּאֵר הֵיטֵב כְּמוֹ (איוב ו:כה) ״מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי״ ״מַה יַּמְרִיצְךָ״ (שם טז) ״קְלָלָה נִמְרֶצֶת״ (מלכים א ב):

קוּמוּ וּגְלוֹ אֲרֵי לָא דָא אַרְעָא בֵּית נְיָחָא לְרַשִׁיעַיָא בְּדִיל טַמָיוּתָהּ אִינוּן מְחַבְּלִין בְּדִיל לְסָאֲבוּתָהּ אַתּוּן מִסְתַּיְעִין עֲלָהּ:

קומו - בעבור זה לא תנוחו בארצכם, בעבור שטמאה הארץ במעשיכם, כי היא תחבל אתכם כמו: וחבל את מעשה ידך.

וחבל - כמו צירים וחבלים.

נמרץ - גמור תהי ארצכם לכם.

קומו ולכו. לכן קומו מארצי ולכו לכם בגולה:

כי לא זאת המנוחה. ר״ל לא על דרך זה נתתי לכם את הארץ לנחלת מנוחה:

בעבור טמאה. בעבור שטמאתם את הארץ לעשות בה מעשים כאלה לכן היא תחבל ותשחית אתכם ותהיו כלים בה:

וחבל נמרץ. ההשחתה תהיה חזקה מאד עד שלא ישאר שארית:

המנוחה. מקום מנוח ר״ל נחלה:

תחבל וחבל. מל׳ חבלה והשחתה:

נמרץ. ענין חוזק כמו קללה נמרצת (מ״א ב):

קומו ולכו מן הארץ לגולה, כי לא זאת המנוחה, לא באופן זה תנוחו בארץ, וזאת לא יקרא בשם מנוחה אם תעשו כזאת, ומפרש מ"ש נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה איך היה זה? אומר בעבור טמאה תחבל, הלא תחבל ותמשכן אשת איש מבית בעלה בעבור לטמא אותה בזנות, וחבל נמרץ, והמשכון הוא משכון מפורש שתמשכן אותה בפירוש על תנאי זה שתשכב עמה לטמאותה, והנה כ"ז הוא תשובה עמ"ש אל הנביאים בל ינבאו להם תוכחות ויעודים רעים והביאו ראיה שא"א שה' יפעול רעות ויעניש וכי קצר רוח ה' מלסבול עונם, וע"ז הראה להם כי א"א שיניח ה' אותם להתמיד ברעתם שהוא נגד הנימוס כי השחיתו את דרכם עד מאד, עד שמוכרח לשלחם מן הארץ כי לא זאת המנוחה, עתה חוזר למ"ש אל תטיפו יטיפון, אומר להם.