עַל־זֹאת֙ אֶסְפְּדָ֣ה וְאֵילִ֔ילָה אֵילְכָ֥ה (שילל) [שׁוֹלָ֖ל] וְעָר֑וֹם אֶעֱשֶׂ֤ה מִסְפֵּד֙ כַּתַּנִּ֔ים וְאֵ֖בֶל כִּבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃

שׁוֹלָל. מִשְׁתַּגֵּעַ כְּשׁוֹטֶה בְּתִמְהוֹן לֵב, כְּמוֹ ״אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב״ (תהלים עו), ״וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל״ (ישעיהו נט) וְהַתָּי״ו הִיא בָּאָה לְשַׁמֵּשׁ בַּתֵּיבָה בִּלְשׁוֹן מִתְפַּעֵל וְנִתְפַּעֵל, וְכֵן הִלּוּךְ תֵּיבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ שִׁי״ן אוֹ סָמֶ״ךְ כְּשֶׁבָּאוּ עָלָיו תָּי״ו בִּלְשׁוֹן מִתְפַּעֵל וְנִתְפַּעֵל נִכְנֶסֶת תּוֹךְ הַתֵּיבָה כְּמוֹ ׳מִשְׁתּוֹלֵל׳, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן שׁוֹגֵג כְּמוֹ ״לֹא תַשְׁלֶה אוֹתִי״ (מלכים ב ד:כח), ״עַל הַשַּׁל״ (שמואל ב ו:ז), ״דִּי יֵאמַר שָׁלוּ״ (דניאל ג):

עַל דָא יִסְפְּדוּן וְיֵלִילוּן יְהָכוּן בְּשׁוּלְלַיָא עַרְטִילָאִין יַעַבְּדוּן מִסְפְּדָא כִּירוֹדִין וְאֵיבְלָא כִּבְנַת נַעֲמִין:

על - דברי הנביא מה שיספדו בימים ההם עובדי השם.

שולל - כמו אדם ששללו בגדיו ונשאר ערום, או הזכיר שולל, כי המשוגע שהוא מטורף מדעתו, דרכו ללכת שולל וערום והוא מגזרת שובב. וכן טעם: מוליך יועצים שולל.

וערום - מבלי לבוש ולא יקרא ערום בלבושת שק, כי אם בהסירו השק, כמו שאמר בישעיה: ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלץ ויעש כן הלך ערום ויחף:

על זאת. עתה חזר להתאונן על יהודה וירושלים הנזכר במקרא שלאחריו ואמר על זאת אעשה הספד ואיילל במר נפש ואלך משתגע כשוטה וערום מבלי לבוש והוא ענין גוזמא והפלגה לפי רוב הצער והאבל:

כתנים וגו׳. דרכם לצעוק תמיד בקול מר:

ואילילה. מל׳ יללה:

שולל. ענין שטות וטרוף הדעת וכן מוליך יועצים שולל (איוב י״ב:י״ז):

כתנים. מין נחש:

כבנות יענה. שם עוף בת היענה:

(ח-ט) על זאת, אבל על זאת אספדה ואילילה עד שאלך, כמו משוגע וכאיש שמחמת שגעונו ילך ערום, על כי אנושה מכותיה שהיא חולי מסוכנת מתדבקת, ועברה מן שומרון גם לארץ יהודה וגם הם הוכו במכות הגם שהם לא עבדו ע"ז בימי יותם ועוזיה והיה סחרם ואתננם קדש לה'. ויותר נראה שמ"ש אנושה מכותיה היינו המכות שהכתה שומרון את יהודה, ודבר פה על המכות הגדולות שהכו עשרת השבטים את יהודה בימי אחז שאז הרג פקח בן רמליה ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד, וגם אז פשטו פלשתים בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו כמה ערים וישבו שם (דה"ב כ"ח) (כי בימי עוזיה ויותם היה שלום ביהודה, וכן קשה לפרשו על מה שבא סנחריב בימי חזקיה שא"כ היה מזכיר גם תשועתם אז), ור"ל המכות שהכתה שומרון את יהודה הם אנושים ומסוכנים כי באה עד יהודה מה שנפלו אז אפרים וארם ואדום ופלשתים ביהודה ונגע עד ירושלים כי את ירושלים לא יכלו לכבוש כמ"ש ישעיה (סי' ז'):