מִיכָה א׳ · ט׳

כִּי אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ. כִּי חוֹלָה הִיא בְּמַכּוֹתֶיהָ, כְּמוֹ ״וַיֵּאָנַשׁ״ (שמואל ב יב):

אֲרֵי מְמָרְעָא מֵחֲתָהָא אֲרֵי מְטַת עַד דְבֵית יְהוּדָה קְרִיבַת לְמֵיעַל בְּתַרְעֵי עַמִי עַד יְרוּשְׁלֵם:

כי אנושה - כל אחת ממכותיה. וכמוהו: אנוש לשברך מגזרת ויאנש.

אנושה - הוא תואר, כמו עצומה ברוכה כי באה המכה עד יהודה, כי סנחריב תפש ערי יהודה הבצורות.

כי אנושה מכותיה. ר״ל כי כ״א ממכות שומרון היתה כאובה ביותר עד אשר התהלכה ובאה עד יהודה כי בראות נ״נ שסנחרב הרג ואבד וכלה את מלכות אפרים וה׳ לא עזרם לזה ערב לבו לגשת לבוא על יהודה:

נגע. הפורעניות והחרבן נגעה עד עיר המיוחדת על עמי וחוזר ומפרש עד ירושלים (ולפי שמיכה היה משבט יהודה לכן אמר שער עמי):

אנושה. כאובה ביותר כמו אנוש חצי (שם לד):

שער עמי. עיר עמי וכן באחד שעריך (דברים יז):