מִיכָה א׳ · ו׳

לְעִי הַשָּׂדֶה. ״לִיגָרֵי חַקְלָן״. לְשׁוֹן ׳גַּלִּים׳ כְּמוֹ ״יְגַר שָׂהֲדוּתָא״ (בראשית לא:מז):

וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ. וְהִסְחַבְתִּי כְּמוֹ הַ״מֻּגָּרִים בְּמוֹרָד״:

וַאֲשַׁוֵי שֹׁמְרוֹן לְיַגְרֵי חַקְלָן בֵּית צָדוּת מַצְבַת כְּרַם וְאֶרְמֵי לְחֵילָתָא אַבְנָהָא וְאַיְשָׁהָא אֶגְלֵי:

ושמתי - על ידי אשור.

לעי - כמו לעיים חפירות.

למטעי כרם - שלא תשב.

והגרתי - לארץ אבני חומותיה, שלא יראו עוד כי הבנין יהרס.

ויסודיה אגלה - עד שלא יהיה ניכר מקום שומרון.

ושמתי שומרון. על כי היא היתה סבה לפשע יעקב לכן תחרב ותהיה מלאה גלי אבנים מהפלת הבתים כדרך השדה המלאה עיים שאין מי עוסק להשוות העיים הנעשים שם ולכן היא מלאה מהם:

למטעי כרם. תהיה מקום מוכן לטעת שם כרמים כי שומרון עמדה בהר מקום הנאות על הכרמים:

והגרתי. אפיל אבניה אל הגי וגם היסודות שבתוך הקרקע אגלה אותם כי יוציאום ממקומם מה שהיו נסתרים בתוך הקרקע:

לעי. ענין תל וגל כמו שמו את ירושלים לעיים (תהילים ע״ט:א׳):

למטעי. מלשון נטיעה:

והגרתי. ענין הזלה ושפיכה ואמר בלשון שאלה על ההפלה:

לגי. לעמק:

ושמתי, זה מוסב עמ"ש ויהי ה' בכם לעד, שה' מתרה בם ואומר אני בעצמי אשים שומרון לעי השדה כי יפלו הבתים ויחרבו, ואח"ז אשים אותה למטעי כרם, ואז והגרתי לגי אבניה, שנוטעי כרמים יסקלו האבנים ויפנו את העיים שנשארו ממפולת הבתים עד שגם יסודיה אגלה כי יפנו גם אבני היסודות כדי שיהיה ראוי למטעי כרמים: