מְלָכִים ב׳ ט׳ · כ״ו

אִם לָא יַת דְמֵי נָבוֹת וְיַת דְמֵי בְנוֹהִי גְלַן קֳדָמַי בְקָרִיב אֲמַר יְיָ וַאֲשַׁלֵם לָךְ בְּאַחֲסַנְתָּא הָדָא אֲמַר יְיָ וּכְעַן סַב רְמִיהִי בְּאַחֲסַנְתָּא כְּפִתְגָמָא דַיָי:

אם לא. כה אמר אם לא וכו׳ ורצה לומר: האם לא את דמי וכו׳ ראיתי אמש, כי למחרת הריגת נבות ירד אחאב לרשת כרמו, ואז אמר לו אליהו בדבר ה׳: אם לא את דמי וכו׳ ראיתי אמש, והם צועקים ומבקשים עליו דין:

ודמי בניו. יש מרבותינו ז״ל אמרו (סנהדרין מח ב): שהרג גם בניו, ומהם אמרו: בניו שהיה עתיד להוליד:

ושלמתי לך. גם זה דברי אליהו שאמר בשם ה׳, שיקבל גמולו בחלקת נבות:

ועתה. הואיל ודבר ה׳ הוא, השליכהו אל החלקה ההיא:

אמש. יאמר על הלילה העבר, כמו (בראשית לא מב): ויוכח אמש:

אם לא זה היה המשא, מלת אם לא הוא לשון שבועה (כמו, אם לא בתים רבים לשמה יהיו), שהיה גז"ד בשבועה שתתקיים בהכרח, וה' נשבע לשלם לו בחלקה הזאת, במקום הרשע שמה המשפט ולכן שא השליכהו בחלקה כדבר ה':

אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש. אמר דמי בניו העתידים לצאת ממנו כמו שבארנו במה שקדם ואמר אליהו לו בדבר ה' שכבר ראה בלילה שעבר קודם מצאו אותו דמי נבות שהומת בעבור שלא רצה למכור כרמו או להחליפו: