מְלָכִים ב׳ ט׳ · כ״ה

אֵת רֹכְבִים צְמָדִים. אֶת אֲשֶׁר אֲנִי וְאַתָּה הָיִינוּ רוֹכְבִים צְמָדִים אַחַר אַחְאָב, בְּיוֹם שֶׁהָרַג אֶת נָבוֹת.

וַה' נָשָׂא עָלָיו. בְּיַד אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה, וַאֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ.

וַאֲמַר לְבִדְקַר גִבָּרֵיהּ סַב רְמִיהִי בְּאַחֲסָנַת חֲקַל נָבוֹת יִזְרְעֶאלָה אֲרֵי דְכִיר אֲנָא וְאַתְּ כַּד הֲוֵינָא רְכִיבִין זוּגָא חַד אָזְלִין בָּתַר אַחְאָב אֲבוּהִי וּמִן קֳדָם יְיָ אִתְנַטֵל עֲלוֹהִי יַת מֵטַל נְבוּאֲתָא הָדֵין:

כי זכר. תן דעתך לזכור, כי אני ואתה את אשר היינו רוכבים צמדים ומחוברים אחרי אחאב, ואז נשא ה׳ עליו את המשא הזה, על ידי אליהו:

שלשה. ענין שר, כמו (שמות טו ד): ומבחר שלישיו:

שא. הגבה אותו:

צמדים. חבורים יחד, כמו (במדבר יט טו): צמיד פתיל:

נשא עליו. העמיס עליו:

המשא. הנבואה:

השאלות: למה אמר ב"פ שא השליכהו בחלקה:

שא השלכהו כי מקום שהומת שם היה רחוק מחלקת נבות, וצוה שהשליש ישאהו וישליכהו שם, ובאר לו כי עליו הוטל זה, כי הם שניהם רכבו צמדים אחר אחאב בעת שנבא עליו אליהו את המשא הזה, והיה זה בהשגחה שהם שניהם שהם עדים על הנבואה הזאת ימלאו דבר ה' וידם תבצענה, ולכן אני הייתי ההורג אותו, ועליך מוטל לישא את פגרו אל החלקה הזאת באופן שהחץ שירה עליו הלך מחלקת נביא ששם עמד יהוא, ובדקר יביא פגרו שנפל מרחוק אל החלקה הזאת להיות מאכל לכלבים שמה:

אני ואתה את רוכבים צמדים אחרי אחאב אביו. ר"ל שאני ואתה היינו יחד את רוכבים אחרים מחוברים והולכים אחרי אחאב אביו: