וַיַּעֲמֵ֥ד אֶת־פָּנָ֖יו וַיָּ֣שֶׂם עַד־בֹּ֑שׁ וַיֵּ֖בְךְּ אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִֽים׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו. פָּנִים שֶל צַעַר שֶׁלּוֹ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת, הֶעֱמִיד, שֶׁלֹּא יִבְכֶּה בִּפְנֵי חֲזָאֵל, וַיָּשֶׂם לִבּוֹ לַעֲמֹד וּלְהִתְאַפֵּק.
עַד בּשׁ. כְּמוֹ בּוֹשֵׁשׁ, וְלֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וַיֵּבְךְּ.
וְאַסְחַר יַת אַפּוֹהִי וְאוֹרִיךְ עַד סַגִי וּבְכָא נְבִיָא דַיָי:
ויעמד. העמיד את פניו לצד אחר, לבל יראה דמעות עיניו מזלפין:
וישם עד בוש. שם פניו בצד האחר עד התעכב זמן רב, וכשלא יכול עוד להתאפק, הרים קול בבכי, והחזיר פניו מעתה, הואיל ואי אפשר עוד להסתיר הבכי:
בוש. ענין איחור, כמו (שופטים ג כה): ויחילו עד בוש:
ויעמד תרגם יונתן ואסחר ית אפוהי ואוריך עד סגי:
ויעמד את פניו. ר"ל שכבר התאפק להעמיד פניו שלא יבכה ושם ידיו על פניו שלא יראהו חזאל בוכה ולא יכול להמנע מלבכות:
