מְלָכִים ב׳ ח׳ · י״ב

תְּרַטֵּשׁ. לְשׁוֹן בִּקּוּעַ הַמֵּעַיִם, וְאָב לְכֻלָּן: וּקְשָׁתוֹת נְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה.

וְהָרֹתֵיהֶם. מְעֻבָּרוֹת שֶׁלָּהֶם.

וַאֲמַר חֲזָאֵל מָא דֵין רִבּוֹנִי בְּכֵי וַאֲמַר אֲרֵי יָדַעְנָא יַת דְתַעְבֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּישָׁא כְּרַכֵּיהוֹן תּוֹקִיד בְּנוּרָא וְעוּלֵימֵיהוֹן בְּחַרְבָּא תִקְטֵיל וְעוּלֵימֵיהוֹן תְּטַרַף וּמְעַדְיָתֵיהוֹן תְּבַזַע:

כי ידעתי וכו׳. וזוכר אני עתה בדבר, ולזה אבכה:

מבצריהם. ערי מבצריהם, תבעיר באש:

והרותיהם. הנשים ההרות, תבקע בטנם להוציא הולדות:

תשלח. ההבער קרוי שלוח, כי עשה יעשה שליחותו, שהולך ממקום למקום ושורף הכל:

ועולליהם. בניהם הקטנים:

תרטש. ענין בקיעה, כמו (הושע יד א): עולליהם ירוטשו:

מבצריהם תשלח באש. רוצ' לומר הערים הבצורות אשר להם:

ועולליהם תרטש. אחשוב שהרצון בזה שיהיה סבה שיהיה רטושים ועזובי' כשיהרג אבותיה' ואמותיהם:

והרותיהם תבקע. רוצה לומר הנשים ההרות וזה דרך אכזריות או יהיה הרצון בהרותיהם המגדלים החזקים הבצורים ובנויים בהרים וענין בקוע הוא בקוע חומותיהם וכמוהו על בקעם את הרות הגלעד והנה זה הפירוש השני הוא היותר נכון לפי מה שאחשוב: