מְלָכִים ב׳ ו׳ · ל״ג

וַיֹּאמֶר. הַמֶּלֶךְ.

הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת ה'. זֹאת אַחַת מִן הַקְּלָלוֹת שֶׁקִּלֵּל עַל יְדֵי משֶׁה: וְאָכַלְתָּ פְּרִי בִטְנְךָ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק וְגוֹ'.

מָה אוֹחִיל לַה' עוֹד. לְהוֹשִׁיעַ, הֲלֹא לֹא יוֹעִיל.

עַד דְהוּא מְמַלֵיל עִמְהוֹן וְהָא אִזְגַדָא נָחִית לְוָתֵיהּ וַאֲמַר הָא דָא בִישְׁתָּא מִן קֳדָם יְיָ מָא אֲצַלֵי קֳדָם יְיָ עוֹד:

יורד אליו. אל אלישע הביתה כי בשמעם שגם המלך יבוא חדלו מלסגור הדלת מפני כבוד המלכות:

ויאמר. כאשר בא גם המלך, אמר המלאך אל המלך, הנה רעת הרעב באה היא מה׳, לתשלום גמול הפשעים, ואם אוסיף לפשוע לשלוח יד בנביאו, אם כן מה היא התקוה אשר אוחיל עוד לה׳, הלא לא יוסיף לרחם עוד בעבור העון הזה, ומפני כבוד המלכות תלה הדבר בעצמו:

אוחיל. אקוה, כמו (איכה ג כא): על כן אוחיל לו:

ויאמר זאת אמר המלך הנה זאת הרעה מאת ה' רצה לומר כי בסדר הקללות שבתוכחה הוא הסדר האחרון וסוף הקללות, וכיון שזאת הרעה מאת ה', והוא אחרית הזעם, מה אוחיל לה' עוד ועד מתי נדום ונקוה לה':

והנה המלאך יורד אליו ויאמר הנה זאת הרעה מאת ה' מה אוחיל לה' עוד ידמה שהמלאך היורד אליו אמר לאלישע כי הוא בא להרגו על דבר הרעב במצות המלך ואמר לו אלישע כי לא זו הדרך להמלט מהרעב אלא עד שיתפללו לש"י וענה המלאך כי אחר שזאת הרעה מאת ה' לשוא יתפלל אליו עוד וחשב כי התפלה לבד תועיל להציל מהרע שיעשהו אחר לא מהרעה שיעשה הש"י בעצמה ולזה ענה אלישע כי השם יצילם מהרע ההוא עד שכעת מחר ישוב בשער שמרון סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל ואפשר שיהיה הרצון בזה שכבר אמר המלאך שבא להמית אלישע כמו מתחרט על שבא להרגו הנה זאת הרע' באה לנו מאת ה' על חטאינו מה אחטא עוד ואקנה לעצמי חיל וצרה על הצרה הזאת בעבור שיכעס עלי השם והוא מענין מעי מעי אוחילה: