מְלָכִים ב׳ ו׳ · ל״א

אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע. שֶׁהַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים.

וַאֲמַר כְּדֵין יַעְבֵּיד לִי יְיָ וּכְדֵין יוֹסִיף אִם יִתְקַיָם רֵישָׁא דֶאֱלִישָׁע בַּר שָׁפָט עֲלוֹהִי יוֹמָא דֵין:

כה יעשה וכו׳. הוא ענין שבועה, וגזם ולא אמר:

אם יעמוד וכו׳. כי אסירו, על כי בידו לעתיר לה׳ להסיר הרעב, ואינו חושש:

אם יעמוד ראש אלישע בן שפט עליו היום. ידמה כי אלישע בהוכיחו אותו אמר לו שיהיה רעב ולא הגיד לו שיהיה שבע שנים לבד כמו שאמר אליהו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ולא הגיד לו גם כן שיסור בשנה השלישית ולזה כעס המלך עליו ואמר להמיתו מפני ראותו כי כבר הגיע מחוזק הרעב אל שהיו אוכלים בשר בניהם: