מְלָכִים ב׳ ו׳ · ל׳

וַיַּרְא הָעָם. דֶּרֶךְ הַקֶּרַע, אֶת הַשַּׂק תַּחַת בְּגָדָיו.

וַהֲוָה כַד שְׁמַע מַלְכָּא יַת פִּתְגָמֵי אִתְּתָא וּבְזַע יַת לְבוּשׁוֹהִי וְהוּא עֲבַר עַל שׁוּרָא וַחֲזָא עַמָא וְהָא סַקָא אֲסִיר עַל בִסְרֵיהּ מִלְגָיו:

מבית. מבפנים לבגדיו, וראוהו דרך הקריעה:

ויקרע את בגדיו הגם שהוא עובר על החומה שבזה מרפה ידי אנשי המלחמה כי כבר נתיאש והעם ראו שהשק על בשרו, שזה מורה תכלית היאוש, ועד עתה היה מצפה לרחמי ה' ולכן לבש שק לתשובה ותפלה, ועתה שכבר הגיעו לתכלית האבדון אבדה תקוה מלבו ורצה להרוג את הנביא על שלא התפלל להשיב חימה: