מְלָכִים ב׳ ד׳ · א׳

מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים. אֵשֶׁת עוֹבַדְיָה הָיְתָה. כָּל 'בְּנֵי הַנְּבִיאִים' שֶׁבַּמִּקְרָא, תַּרְגּוּמוֹ: תַּלְמִידֵי נְבִיַּיָּא.

וְהַנּשֶׁה. הוּא יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, שֶׁהָיָה מַלְוֵהוּ בְּרִבִּית מַה שֶּׁזָּן אֶת הַנְּבִיאִים בִּימֵי אָבִיו, בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרוֹעָיו, שֶׁפָּשְׁטוּ לִטֹּל רִבִּית.

וְאִתְּתָא חֲדָא מִנְשֵׁי תַלְמִידֵי נְבִיַיָא מְצַוְחָא קֳדָם אֱלִישָׁע לְמֵימַר עַבְדָךְ עוֹבַדְיָה בַעֲלִי מִית וְאַתְּ יְדַעַתְּ אֲרֵי עַבְדָךְ הֲוָה דָחִיל מִן קֳדָם יְיָ כַּד קַטְלַת אִיזֶבֶל יַת נְבִיַיָא דַייָ דְבַר מִנְהוֹן מְאָה גַבְרִין וְאַטְמְרִינוּן חַמְשִׁין חַמְשִׁין גַבְרִין בִּמְעַרְתָּא וַהֲוָה יָזִיף וּמוֹכֵל לְהוֹן בְּדִיל דְלָא לְאוֹכָלָא יַתְהוֹן מִנִכְסוֹהִי דְאַחְאָב מִן קֳדָם דְאִינוּן אוֹנְסָא וּכְעַן רַשְׁיָא אֲתָא לְמִדְבַּר יַת תְּרֵין בְּנֵי לֵיהּ לְעַבְדִין:

ואשה וכו׳. אמרו רבותינו ז״ל (זוהר חדש רות פב ב) שהיתה אשת עובדיה, והנושה היה יהורם בן אחאב, ובחיי אחאב הלוה לו ממון ברבית, לכלכל את הנביאים:

לעבדים. בעבור חוב הממון:

והנושה. המלוה, כמו (דברים כד יא): והאיש אשר אתה נושה בו:

ואשה אחת פי' חכמינו זכרונם לברכה שהיתה אשת עובדיה שהחביא מאה נביאים במערה ויכלכלם לחם ומים ולצורך זה לוה מעות מאחאב ויהורם לקח ממנו רבית ונשה בו ורצה ליקח את בניו לעבדים וע"כ צעקה אל אלישע שע"י שעבדך היה ירא ה' על ידי כן נסתבב שהנושה בא לקחת ילדיו לעבדים, וכבר אמרו אצל בתו של ר' נחוניא אפשר דבר שנזהר בו אותו צדיק יכשל בו זרעו, כי הגם שלפעמים מה"ד פוגע בצדיק, לא יהיה זה בסבת מצוה שהיה עוסק בה תמיד להציל לקוחים למות, וגם שאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ואיך אפשר אחר שהיה ירא ה' שיקח הנושה ילדיו לעבדים וכבר אמרו שביואב נאמר מיתה על שלא הניח בן ממלא מקומו, וע"ז צעקה עבדך אישי מת רצה לומר שיצדק עליו שם מיתה אחר שהנושה יקח ילדיו לעבדים:

ואשה אחת מנשי בני הנביאים. ידוע כי בני הנביאים היו כלם יראים ה' ולזה אמר' כי עבדך היה ירא את ה' ולא היה עובד ע"ג ואמר' זה כי רוב ישדאל עובדי' ע"ג אז: