מְלָכִים ב׳ ד׳ · ב׳

אָסוּךְ שָׁמֶן. כְּדֵי סִיכַת שֶׁמֶן, וְהָאָלֶ"ף בַּתֵּבָה מִן הַיְּסוֹד, כְּמוֹ אָלֶ"ף שֶל וְאַחְוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם, וְהָאָלֶ"ף שֶׁל אִבְחַת חָרֶב.

וַאֲמַר לָהּ אֱלִישָׁע מָה אַעְבֵּיד לִיךְ חֲוִי לִי מָא אִית לִיךְ בְבֵיתָא וַאֲַמַרַת לֵית לְאַמְתָךְ כָּל מִדַעַם בְּבֵיתָא אֱלָהֵין מָנָא דְמִשְׁחָא:

מה יש לך. לשיהא הברכה שורה בו:

כל בבית. כלל לא:

אסוך. שם כלי השמן, ויקרא כן על שם שסכין ומושחין ממנו:

מה אעשה לך כי אין הברכה שורה על אין רק על דבר יש, וע"כ הגידי לי מה יש לך בבית שעליו תחול הברכה ותאמר וכו' כי אם אסוך שמן ופי' חכמינו זכרונם לברכה שעובדיה היה מדליק תמיד שמן לבני הנביאים אשר בלילה לא יכבה נרם, ראוי שיהיה נס בשמן:

כי אם אסוך שמן. הנה אסוך הו' כלי קטן ישימו בו שמן לסוך והנה היה זה המופ' שבהריק הכלי הזה היה כל האויר הנכנס שם מתהפך לשמן בדרך ההפך המטה לנחש היה זה המופ' בפעם אחת לבד ולזה צוה אותה שתשאל תחלה כלים רקים מאת כל שכניה כל מה שאפש' לה כדי שיהיה לה מהשמן שיעור רב והיא היתה מוצקת על הכלי ובהיותו מלא בניה מסיעים הכלי המלא ושמי' הכלי הריק באופן שביציקה אחת נמלאו כל הכלים זה אחר זה: