וַיִּקַּח֩ אֶת־בְּנ֨וֹ הַבְּכ֜וֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֗יו וַיַּעֲלֵ֤הוּ עֹלָה֙ עַל־הַ֣חֹמָ֔ה וַיְהִ֥י קֶצֶף־גָּד֖וֹל עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּסְעוּ֙ מֵעָלָ֔יו וַיָּשֻׁ֖בוּ לָאָֽרֶץ׃ {פ}

וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר. בִּפְסִיקְתָּא דְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים נִדְרָשׁ: שֶׁשָּׁאַל אֶת עֲבָדָיו מַה טִּיבָהּ שֶל אֻמָּה זוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם נִסִּים כָּאֵלֶּה, אָמְרוּ לוֹ: אֲבִיהֶם אַבְרָהָם בֵּן יָחִיד הָיָה לוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה הַקְרִיבֵהוּ לְפָנַי, וְרָצָה לְהַקְרִיבוֹ לְהַקָּבָּ"ה, אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי בֵּן בְּכוֹר יֵשׁ לִי, אֵלֵךְ וְאַקְרִיבֶנּוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה.

עַל הַחֹמָה. חָסֵר וָא"ו, שֶׁהָיָה עוֹבֵד לַחַמָּה.

וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל. שֶׁנִּזְכְּרוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם, שֶׁאַף הֵם עוֹבְדִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵינָן רְאוּיִין לְנֵס.

וּנְסִיב יַת בְּרֵיהּ בּוּכְרָא דַעֲתִיד דְיִמְלוֹךְ תְּחוֹתוֹהִי וְאַסְקֵיהּ עֲלָתָא עַל שׁוּרָא וַהֲוָה רְגַז רַב עַל יִשְׂרָאֵל וְאִסְתַּלָקוּ מִנֵיהּ וְתָבוּ לְאַרְעָא:

ויקח את בנו. כי בא למקום בנו, ולקחו עמו ושרפו כליל כעולה, על החומה מול אביו מלך אדום:

ויהי קצף. מלך אדום קצף על ישראל, כי בעבורה באה לו הרעה ההיא, ולא ראו להצילו ורבותינו ז״ל אמרו (סנהדרין לט ב): שמלך מואב העלה בנו לעולה, מהם אמרו לשמים, ומהם אמרו לעבודת כוכבים, ובעבור זה קצף ה׳ על ישראל וכו׳:

והנה הביא זה הענין קצף גדול על ישראל ר"ל שכעסו מאד על שקרה זה המקר' הרע למלך אדו' שבא לעזור להם או יהיה הרצון שהיה למלך אדום קצף גדול בעבו' ישראל כי בסבתם קרה לו זה: