מְלָכִים ב׳ ג׳ · כ״ו

וַחֲזָא מַלְכָּא דְמוֹאָב אֲרֵי תַקִיפוּ מִנֵיהּ עָבְדֵי קְרָבָא וּדְבַר עִמֵיהּ שְׁבַע מְאָה גַבְרָא שַׁלְפֵי סַיְפָא לְאַפְנָאָה לְוַת מַלְכָּא דֶאֱדוֹם וְלָא יָכִילוּ:

המלחמה. עם המלחמה הבא עליו:

להבקיע. רצה לומר: לעבור בתוך המחנה, אל מלך אדום להלחם עמו, ולא יכלו לבוא עד מקומו:

אותו. עמו:

להבקיע. מלשון בקיעה, ורוצה לומר, להפריד המחנה, ולעבור דרך בה:

השאלות: למה היה קצף על ישראל על שהעלה מלך מואב את בנו על החומה מה חטאו ישראל בזה:

וראה מלך מואב שהיה בפנים כי לא יוכל לנצח מן החומה כי חזק המלחמה ושיכבשו החומה ולכן לקח ושלף חרב (כי מן החומה לחמו בחצים וקשת) ורצה להבקיע אל מלך אדום שמלך אדום ומחנהו עמד בצד אחד והיה חלוש נגדו ורצה להבקיע לתפוס את המלך עצמו ולא יכלו לתפשו רק תפסו בנו הבכור, ולקחהו ויעלהו וישרפהו על החומה לנקום ממלך אדום (ועל זה אמר על שלשה פשעי מואב וכו' על שרפו עצמות מלך אדום לסיד) ומזה נתעורר קצף ממחנה אדום על ישראל, שחרה להם שישראל לא עזרוהו בעת נבקעו מן החומה ולחמו נגדו שהניחוהו ללחום לבדו, ועל ידי כן לא נסעו מעליו כי נעשה קצף בין שלשת המלכים זה לפי הפשט, ודברי חכמינו זכרונם לברכה ידועים: