מְלָכִים ב׳ כ״ג · ו׳

וְאַפֵיק יַת אֲשֵׁירָתָא מִבֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ מִבָּרָא לִירוּשְׁלֵם לְמֵישַׁר קִדְרוֹן וְאוֹקִיד יָתָהּ בְּנַחְלָא דְקִדְרוֹן וְאַדְקָהּ לְעַפְרָא וּרְמָא יַת עַפְרָהּ לְקִבְרֵי בְּנֵי גָלַיָא:

בנחל קדרון. סמוך להנחל:

וידק לעפר. שרפה עד שהיתה דק כעפר:

בני העם. אותם שהיו עובדים להם בחייהם, ועשה כזאת לבזותם:

ויוצא אחר כך בער ע"א מן העזרות כי האשרה עמדה אצל המזבח בעזרה:

וישלך את עפרה על קבר בני העם. ר"ל על קבר העם שהיו עובדים ע"ג ומזה המקום למדנו שקבר אסור בהנאה שאם היה מותר בהנאה היה לו להשמר מזה שמא יהנו בקברי העם ונמצאו נהנין מע"ג: