מְלָכִים ב׳ כ״ג · ז׳

אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים. בָּתֵּי הַזִּמָּה.

אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים. יְרִיעוֹת.

וְתָרַע יַת בָּתֵּי הֶקְדֵשׁ טַעֲוָתָא דִי בְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ דִי נְשַׁיָא מָחֲיָן תַּמָן מְכוֹלִין לַאֲשֵׁירָתָא:

בתי הקדשים. העשויים לשבת בהן, המיוחדים לעבודת האשרה:

בתים. רצה לומר: יריעות לתלות סביבה, ודוגמתו (שמות לז יד): בתים לבדים:

ויתץ. מלשון נתיצה:

הקדשים. דבר המובדל מן האדם, ואף בעבור הטומאה והאיסור, נקרא בלשון קודש, וכן (דברים כב ט): פן תקדש המלאה:

ויתץ את בתי הקדשים ששם היו נשים מיוחדות לזנות ולארוג בתים ויריעות לכסות האשרה:

ויתץ את בתי הקדשים אשר בבית ה'. אפשר כי עם החזקה בפעולו' המגונות ההם החזיקו בזמה ובתועבות שהיו עושים שאר הגוים וידמה כי מעבדות קצת האשרות היה שיהיו שם מוכנים למשגל מגונה והנשים היו אורגות שם בתים בעבור האשרה והיו עושים יריעות יהיו מחיצה ובית לבאים לעבוד האשרה הפעולה המגונה וכבר זכר הרב המורה קצת מאותם המשגלים המגונים שהיו מנהג הקדומים מעובדי ע"ג להתנהג בהם: