תַּ֣חַת ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֙עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וְנִצְּתָ֧ה חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃

חֲלַף דִשְׁבַקוּ פוּלְחָנִי וַאֲסִיקוּ בוּסְמִין לְטַעֲוַת עַמְמַיָא בְּדִיל לְאַרְגָזָא קֳדָמַי בְּכָל עוֹבְדֵי יְדֵיהוֹן וְיִדְלַק רוּגְזִי בְּאַתְרָא הָדֵין וְלָא יִטְפֵי:

תכבה. מלשון כבוי: