בָּעֵ֣ת הַהִ֡יא שָׁלַ֡ח בְּרֹאדַ֣ךְ בַּ֠לְאֲדָ֠ן בֶּֽן־בַּלְאֲדָ֧ן מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל סְפָרִ֥ים וּמִנְחָ֖ה אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כִּ֣י שָׁמַ֔ע כִּ֥י חָלָ֖ה חִזְקִיָּֽהוּ׃

כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה. וְעַד אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא הָיָה אָדָם חוֹלֶה וְחָיָה, וְאֵיךְ שָׁמַע, לָמוּד הָיָה לֶאֱכֹל בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וְיָשַׁן עַד תֵּשַׁע, כֵּיוָן שֶׁחָזַר גַּלְגַּל חַמָּה לְחִזְקִיָּהוּ, נֵעוֹר בְּתֶשַׁע שָׁעוֹת וּמָצָא שֶׁהוּא שַׁחֲרִית, בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת עֲבָדָיו, אָמַר: אַתֶּם הִנַּחְתֶּם אוֹתִי לִישֹׁן יוֹם וָלַיְלָה, אָמְרוּ: גַּלְגַּל חַמָּה חָזַר, אָמַר לָהֶם: מִי הֶחֱזִירוֹ, אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהָיו שֶל חִזְקִיָּהוּ, כִּדְאִיתָא בִּפְסִיקְתָּא.

בְּעִדָנָא הַהִיא שְׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בַּר בַּלְאֲדָן מַלְכָּא דְבָבֶל אִגָרָן וְקָרְבָּנִין לְוַת חִזְקִיָה אֲרֵי שְׁמַע אֲרֵי אִתְמְרַע חִזְקִיָה:

כי חלה. על שנתרפא שלח לדרוש בשלומו דרך אהבה ובדברי הימים (ב לב לא) נאמר ששלח לדרוש המופת הנעשה בחליו:

בעת ההיא שלח בראדך בלאדן. ראוי שתדע כי אע"פ שהיה סנחריב מושל בבבל כמו שיראה ממה שאמר במה שקדם ויבא מלך אשור מבבל הנה היה שם מלך והיה תחת סנחריב והיה נותן לו מס שנה בשנה כי כן היה מנהגו עם כל המלכים שהיה כובש אותם והנה לפי דעתי נמשכה המלוכה למלכי אשור עד שבא נבוכדנצר מלך בבל והחזיק במלכות הזה ונמשך המלכות לו ולבנו ולבן בנו עד שבעים שנה:

ספרים ומנחה אל חזקיהו. כבר ספר בספר ד"ה כי רבים היו מביאים מנחה לה' בירושלם ומגדנות לחזקיה והיה זה כן מפני מה ששמעו מהמופת שעשה ה' בחיל מלך אשור אז ידעו כל ממלכות הארץ כי ה' הוא האלהים ולזה ספר זה שם אחר ספור זה המופת אשר עשה ה' בחיל מלך אשור: