וַיִּשְׁמַ֣ע עֲלֵיהֶם֮ חִזְקִיָּ֒הוּ֒ וַיַּרְאֵ֣ם אֶת־כׇּל־בֵּ֣ית נְכֹתֹ֡ה אֶת־הַכֶּ֩סֶף֩ וְאֶת־הַזָּהָ֨ב וְאֶת־הַבְּשָׂמִ֜ים וְאֵ֣ת ׀ שֶׁ֣מֶן הַטּ֗וֹב וְאֵת֙ בֵּ֣ית כֵּלָ֔יו וְאֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר נִמְצָ֖א בְּאוֹצְרֹתָ֑יו לֹא־הָיָ֣ה דָבָ֗ר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־הֶרְאָ֧ם חִזְקִיָּ֛הוּ בְּבֵית֖וֹ וּבְכׇל־מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃

בֵּית נְכֹתֹה. בֵּית גִּנְזֵי בְּשָׂמָיו, כְּמוֹ: נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט.

וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב. יֵשׁ פּוֹתְרִין שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיֵשׁ פּוֹתְרִים שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן (בלסמון), שֶׁהוּא מָצוּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג. וְרָאִיתִי בְסֵפֶר יוֹסִיפוּן: פַּנַּג הוּא אֲפַרְסְמוֹן, וְגָדֵל בִּירִיחוֹ, וְעַל שֵׁם הָרֵיחַ נִקְרָא יְרִיחוֹ.

לֹא הָיָה דָבָר. אֶת הָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת וְסֵפֶר הַתּוֹרָה.

וְקַבֵּל מִנְהוֹן חִזְקִיָה וְאַחֲזִינוּן יַת כָּל בֵּית גִנְזוֹהִי יַת כַּסְפָּא וְיַת דַהֲבָא וְיַת בּוּסְמָנַיָא וְיַת מִשְׁחָא טָבָא וְיַת בֵּית מָנוֹהִי וְיַת כָּל דְאִשְׁתְּכַח בְּגִנְזוֹהִי לָא הֲוָה מִדַעַם דְלָא אַחְזִינוּן חִזְקִיָה בְּבֵיתֵיהּ וּבְכָל שׁוּלְטָנֵיהּ:

וישמע עליהם. יתכן שבקשו להראות להם את כל בית נכתו, ושמע עליהם והראם:

נכתה. ענין אוצר נחמד, וכן (בראשית לז כה): נכאת וצרי, שרוצה לומר: דברים נחמדים:

וישמע עליהם חזקיהו. ר"ל שכבר שמע בעבורם מה שבקשו ממנו והגיד להם כל אשר שאלו והראם את כל בית נכתה הנה הוא קבוץ על חמודותיו ואחר זה פרט מה שהיה שם והוא כסף וזהב ובשמים ושמן הטוב והוא שמן אפרסמון שלא היה נמצא כי אם בארצו ובמקום אחד ממנו לבד והוא נקרא בלסמי בלעז:

ואת בית כליו ואת כל אשר נמצא באוצרותיו. יתכן שהראה אותם ג"כ הדברי' החמודים שהיו לו בממשלתו והנה היה רע בעיני ה' אשר עשה כי גבה לבו על הש"י כי הם באו לדרוש את המופת לכבוד הש"י ולא היה ראוי לחזקיה להגדיל עצמו בזה אבל היה ראוי שיתן הגדולה והכבוד לש"י ויראה להם גדולת הש"י כי על זה באו ולזה גנה אותו בספר ד"ה על זה כי הוא לא השיב לש"י מהכבוד על זה המופת שעשה לו שהוסיף על ימיו מה שהוא ראוי אבל גבה לבו ולזה היה עליו קצף ועל יהודה וירושלם והנה הקצף היה מה שאמר לו ישעיה הנביא על זה: