מְלָכִים א׳ ז׳ · ט״ו

אֶת שְׁנֵי הָעַמּוּדִים. שֶׁהֶעֱמִיד בָּאוּלָם יָכִין וּבֹעַז.

שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת וְגוֹ'. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים הוּא אוֹמֵר: שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ אַמָּה קוֹמָתָן, שֶׁיָּצַק שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, וְהָאַמָּה הַחֲסֵרָה, אוֹמֵר אֲנִי, חֲצִי אַמָּה הָיְתָה לְכָל אֶחָד בְּרֹאשׁוֹ, שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לִמְלֶאכֶת שְׁאָר הָעַמּוּד, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַטָּה בְּעִנְיַן: וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן.

וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יָסֹב אֶת הָעַמּוּד הַשֵּׁנִי. לִמֵּד שֶׁהָיָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת עָגֹל, שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח, וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, וְהוּא חָלוּל, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסוֹף סֵפֶר יִרְמְיָהוּ. וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר, פֵּרֵשׁ אָרְכּוֹ שֶׁל אֶחָד, וְיִלְמַד הַשֵּׁנִי מִמֶּנּוּ, וּפֵרֵשׁ הֶקֵּפוֹ שֶׁל שֵׁנִי, וְיִלְמַד מִמֶּנּוּ הָרִאשׁוֹן. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: וְחוּט מְשַׁח תַּרְתֵּין עַסְרֵי אַמִּין מַקִּיף לֵהּ, וְכֵן לְעַמּוּדָא תִּנְיָנָא.

וְצַר יַת תְּרֵין עַמוּדַיָא דִנְחָשָׁא תַּמְנֵי עַסְרֵי אַמִין רוּמֵיהּ דְעַמוּדָא חַד וְחוּט מְשַׁח תַּרְתֵּין עַסְרֵי אַמִין מַקַף לֵיהּ וְכֵן לְעַמוּדָא תִנְיָנָא:

ויצר. לפי שלא עשה המלאכה בהעמודים, רק עשה צורות העמודים בקרקע, ושפך שם הנחושת לאחר התכה, לזה אמר ויצר, רוצה לומר: עשה צורות שני העמודים, אשר היו מנחושת וכו׳:

שמנה עשרה אמה. ובדברי הימים (ב ג טו) נאמר: אמות שלשים וחמש אורך, אבל שם נאמר מדת שני העמודים יחד, וחצי האמה העודפת כאן, היא הנעשית אחר היציקה בהקשת הקורנס להכניסה בהכותרת האמור בענין, ולזה לא חשבה בדברי הימים, כי שם נאמר בלשון אורך, אשר יורה שחושב בעת היציקה, כאשר שכבו בארץ, ולא היתה אז חצי האמה ההיא, אבל כאן נאמר בלשון קומה, וחושב אם כן אחר ההקמה, וכבר ניתוסף חצי האמה ההוא:

וחוט שתים עשרה וגו׳. ואם כן היתה בת ארבע, כי כל שיש ברחבו אחד, יש בהיקפו שלשה:

השני. כמו והשני, ורצה לומר: וכן היה העמוד השני, ובסוף ירמיהו (נב כא) נאמר: ועביו ארבעה אצבעות נבוב:

ויצר. מלשון צורה:

וחוט. חבל וקו:

(טו-כב) השאלות: בכאן אמר שהיה גובהן י"ח אמות, ובד"ה אמר שלשים וחמש אמות קומתם, בכאן אמר שגובה הכותרת חמש אמות, ובפסוק י"ט אמר שהיה ארבע אמות ובסוף הספר אמר שהיו שלש אמות, פסוק י"ח מוקשה מאד ונדחקו בו המפרשים, ומ"ש פסוק י"ט וכותרת וכו' באולם מלת באולם אין לו באור ומלבד זה למה אמר שלש פעמים שעשה כותרת, ופסוק כ' מוקשה ואין לו באור:

ויצר תחלה צייר צורתם בדפוס שמונה עשרה אמה ובד"ה אומר שלשים וחמש אמות, שם חושב אורך שניהם, כי הציק אותם חתיכה אחת, וכשנתחלקו הקיש בקורנס ועשה על שפת כל א' מעשה שושן ונתארך חצי אמה, ומ"ש יסוב את העמוד השני ה"ה העמוד הראשון כי שניהם היו שוים בארכם ורחבם, וכמ"ש בירמיה (סי' נ"א) י"ח אמה קומת העמוד הא' וחוט י"ב אמה יסובנו, ועביו ארבע אצבעות נבוב:

ויצר את שני העמודים. ר"ל שהוא עושה צורתם מפני עשותו הדפוס שבו השליך הנחשת אחר שהתיכו:

שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד. בספר דברי הימים התבאר שקומת שניהם היתה שלשים וחמש אמות ויחסר מזה אם כן אמה, ואפשר שנאמר שלא דקדק בזה כמו שלא דקדק בכמו האופן הזה במקומות רבים שאמר על דוד בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה ובמקום אחר אמר כי הימים אשר מלך דוד הם ארבעים שנה:

וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני. מזה התבאר כי קוטר עגול העמוד היה כמו שלש אמות וארבע חמישיות אמה בקירוב והנה התבאר בספר ירמיה כי העמוד היה חלול והיה עביו ארבע אצבעות: