וּשְׁתֵּ֨י כֹתָרֹ֜ת עָשָׂ֗ה לָתֵ֛ת עַל־רָאשֵׁ֥י הָעַמּוּדִ֖ים מֻצַ֣ק נְחֹ֑שֶׁת חָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת קוֹמַת֙ הַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת קוֹמַ֖ת הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית׃

וּשְׁתֵּי כֹתָרֹת. פומייל"ש בְּלַעַ"ז (כַּפְתּוֹרִים).

מֻצַק. טרישגיטי"ר בְּלַעַ"ז (יָצוּק).

חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר הוּא אוֹמֵר: שָׁלשׁ אַמּוֹת, שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע מִדּוֹת: שְׁתֵּי אַמּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל כּוֹתָרוֹת הָיוּ שָׁווֹת לָעַמּוּד, שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶן צוּרָה, וְשָׁלשׁ הָעֶלְיוֹנוֹת הָיוּ עוֹדְפוֹת לַחוּץ, הַמֻּקָּפוֹת צוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה, כְּמִין לוּלָבִין שֶׁל דֶּקֶל הָיוּ מֻקָּפוֹת. וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁלֹּא מָנָה אוֹתָן שְׁתֵּי אַמּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת בְּסוֹף הַסֵּפֶר, לְפִי שֶׁהָיוּ שָׁווֹת לָעַמּוּד, וְהָעַמּוּד תָּחוּב בְּכוֹתֶרֶת שְׁתֵּי אַמּוֹת.

וְתַרְתֵּין קְרוֹנְתְּוָן עֲבַד לְמִתַן עַל רֵישׁ עַמוּדַיָא מַתַּךְ נְחָשָׁא חֲמֵשׁ אַמִין רוּמָהּ דִקְרוֹנְתָּא חֲדָא וַחֲמֵשׁ אַמִין רוּמָהּ דִקְרוֹנְתָּא תִנְיֵתָא:

מוצק נחושת. מעשה יציקה היו, ומנחושת:

חמש אמות. ובסוף מלכים ב (כה יז) נאמר: שלש אמות, וזה לפי ששתי האמות התחתוניות של קומת הגולה, לא היו מצוירות, והיו אם כן שוות לתמונת העמוד, ולזה לא חשבם:

ושתי כותרות עשה פי' שהיו שתי כותרות לשני העמודים כתר לכל עמוד, והיה גובה כ"א חמש אמות, ובסוף מלכים אמר שהיה שלש אמות, כי הכתר נחלק לשתי גולות והיה גובה הגולה עליונה שלש וכמו שיבואר:

ושתי כותרות עשה לתת על ראשי העמודים מוצק נחושת. ר"ל שהתוך נחשת ועשה לתת על ראש העמודים מוצק נחשת כצורת שני כתרים דבוקי' זה בזה כל אחד מהם כצורת אבן ומצד אחד היה נכנס בהם העמוד, והנה אמר בזה המקום שקומת הכותרת היתה חמש אמות ובסוף זה הספור אמר שקומתם היתה ג' אמות וזה ראיה שהשתי אמות התחתונות היתה כמו מלאכת העמוד והיה העמוד הנכנס בהם ומזה יתבאר שרוחב הכותרות גדול מעמקם כי זה רחבם היה מוסיף על רחב העמוד ורחב העמוד הוא שלש אמות וארבעה חומשי אמה בקירוב כמו שקדם: