רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים. נוֹגְשִׂים וּנְצִיבִים עַל עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה.
שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים הוּא אוֹמֵר: וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, אוֹמֵר אֲנִי, שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת הָיוּ מְמֻנִּים עַל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, שֶׁכָּל אֶחָד מְמֻנֶּה עַל אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה וְיוֹתֵר, וְהַשְּׁלשׁ מֵאוֹת שֶׁנּוֹסָפִים בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, הָיוּ מְמֻנִּים עַל כֻּלָּם, שֶׁכָּל אֶחָד מְמֻנֶּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְיוֹתֵר. וְתֵדַע, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עוֹד שְׁנֵי כְתוּבִים בְּדָבָר זֶה, וּמַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בְּסֵפֶר זֶה: אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים הוּא אוֹמֵר: מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים, הֲרֵי אַרְבַּע מִקְרָאוֹת מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה. אֲבָל יֵשׁ לָנוּ לְפָרֵשׁ, שֶׁבַּמִּקְרָאוֹת הָאַחֲרוֹנִים מְמֻנִּים עַל כֻּלָּן, וְלִשְׁלֹמֹה הָיוּ אֵלּוּ הַגֵּרִים לִהְיוֹת לְנוֹשֵׂא סַבָּל וְלַחֲצֹב אֲבָנִים בָּהָר, וְיִהְיוּ לוֹ שְׁאָר עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְעָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת, שֶׁהֵם אֶזְרָחִיִּים, שֶׁאֵלּוּ הַכְּתוּבִים אֲמוּרִים שָׁם. וּבְסֵפֶר מְלָכִים מָנָה אֶת הַנְּצִיבִים הַגֵּרִים שְׁנֵי מִנְיָנִים, שָׂרֵי הָאַרְבָּעִים וְהַחֲמִשָּׁה לְבַדָּם, וְהַשְּׁלשׁ מֵאוֹת הַחֲשׁוּבִים צֵרֵף עִם מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שֶׁהָיוּ מְמֻנִּים עַל עוֹשֵׂי עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת, וּמָנָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׂרִים, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים מָנָה כָּל נְצִיבֵי הַגֵּרִים לְעַצְמָם, הַגְּדוֹלִים עִם הַקְּטַנִּים שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, וְכֻלָּן גֵּרִים, וּנְצִיבֵי עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים, מָנָה לְעַצְמָן.
הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה. הַנּוֹגְשִׂים אֶת הָעָם עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה.
