שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל. לְהָבִיא הָאֲבָנִים מִן הָהָר לָעִיר, וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף הַחוֹצְבִים אוֹתָם בָּהָר, הֲרֵי מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְכֻלָּם גֵּרִים גְּרוּרִים הָיוּ, שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ מֵחֲמַת גְּדֻלַּת שְׁלֹמֹה וְשֻׁלְחָנוֹ, וְכֵן כָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה אֶת כָּל הַגֵּרִים וַיִּמְצָאֵם מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף וְגוֹ'.
וַהֲוָה לִשְׁלֹמֹה שַׁבְעִין אַלְפִין דְנַטְלִין בְּכַתְפָא וְתַמְנָן אַלְפִין דְפַסְלִין בְּטוּרָא:
נושא סבל. היו עומסים על הכתף משא האבנים, ממקום המחצב אל מקום הבנין ובדברי הימים (שם פסוק יז) נאמר שנושאי הסבל והחוצבים בהר היו גרים, ויתכן שהיו מהגבעונים:
סבל. ענין משא, כמו (שם י כז) יסור סבלו מעל שכמך:
חוצב. כן נקרא כריתות האבנים ממקום גדולם, כמו (שם ה ב) וגם יקב חצב בו:
ויהי לשלמה ועוד היה לו מן הגרים שהיו בא"י (הם הגבעונים ואותם שנשארו מן האומות אשר לא הורישו ב"י) והיו ק"ן אלף איש ועשה מהם שבעים אלף נושא סבל לשאת העצים מן הלבנון שבגבול שלמה ומן ים יפו עד ירושלים, ולשאת האבנים מן ההר אל מקום הבנין, ושמונים אלף חוצבים בהר:
ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל. סבל הוא משא או הוא תואר לסובל המשא, והנה היה מספר החוצבים בהר יותר רב מפני קושי החציבה בהר ההוא עם שמירתם באבנים שחצבו שיהיו באמות המוגבל להם, והנה אלו העושים במלאכה עם הרודי' בהם לעשות אותם לעשות המלאכ' היו כלם גרים כמו שנזכר בספר דברי הימי' ושם זכר כי מנינם היה מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות לפי מה שמנה אותם שלמה אחרי המנין שמנאם דוד ואחשוב שאלו הגרים היו מהגבעונים כי הם היו גרים תושבים לא גרי צדק והשמידם שאול מפני זה מהתיצב בכל גבול ישראל ועל זה מתו שבעה מבני שאול ואז שבו בארץ ישראל ולפי שהיו מחוייבים לחטוב עצים ולשאוב מים לבית הש"י כמו שמבואר בספר יהושע היו מוכרחים מפני זה לעשות זאת המלאכה, והנה השלש מאות הנשארים הם הנצבים שהיו כל אחד מהשוטרים הרודי' בעם העושי' במלאכה והשוטרים ההם היו שרי הנצבים ר"ל שימנום הנצבים שרים ורודים בעם העושים:
