מְלָכִים א׳ ה׳ · ל״א

וַיַּסִּעוּ. מִן הָהָר, לְשׁוֹן עֲקִירָה.

אֲבָנִים יְקָרוֹת. כְּבֵדוֹת.

אַבְנֵי גָזִית. נִפְסָלוֹת וּמְסֻתָּתוֹת. וְאִם תֹּאמַר וַהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ, פֵּרוּשׁ שֶׁכְּלִי בַּרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְסַתֵּת מִבַּחוּץ, וּמַכְנִיס וּבוֹנֶה מִבִּפְנִים (סוטה מח ב).

וּפַקֵיד מַלְכָּא וַעֲקָרוּ אַבְנִין רַבְרְבָן אַבְנִין יְקָרָן לְשַׁכְלָלָא בֵיתָא אַבְנִין פְּסִילָן:

ויסעו. תרגום יונתן: ועקרו:

יקרות. על כי אבנים כאלה, טובות ליסוד הבנין:

אבני גזית. כמו ואבני גזית, ורוצה לומר מסותתות ישרות השטחים, ונצבות הזויות, באופן היותר נאות לבנות מהן כותלי הבית ממעל. או הוא בלא חסרון הוי״ו, ועל אבני היסוד יאמר, שהיו גם הם אבני גזית, עם שאין מהדרך להקפיד באבני היסוד הנכסים מעין האדם, אם יהיו גזוזות או עקומות ועקושות, מכל מקום שלמה בגובה לבו הקפיד לה בבנין בית ה׳:

יקרות. כבדות ומקשיות:

גזית. מלשון גזיזה, ורוצה לומר: מסותתות ביושר:

ויצו המלך ספר שצוה להסיע אבנים גדולות בכמות ויקרות באיכות, ר"ל אבני שיש טהור ליסד הבית שהגם שדרך העולם שביסוד מניחים אבנים פחותות, צוה שגם אל היסוד יבחרו אבנים גדולות וכבדות ושתהיינה אבני גזית:

אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית. ידמה שבחרם מהמחצב שתמצאנה בו יותר כבדות במשקלם כי הם יותר חזקות ולזה רצה שיהיה יסוד הבית מאבנים כאלו ר"ל שהם גדולו' בעצמותם ורבות המקשיות והכובד:

אבני גזית. שפסלום בכלי ברזל בדרך שתהיינה ישרות השטחים ונצבות הזויות בתכלית מה שאפשר כי בזה יהיה הבנין יותר קיים: