מְלָכִים א׳ ד׳ · ו׳

עַל הַמַּס. שֶׁהֶעֱלָה עַל יִשְׂרָאֵל, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס.

וַאֲחִישָׁר מְמַנָא עַל בֵּיתָא וַאֲדֹנִירָם בַּר עַבְרָא מְמַנָא עַל מַסְקֵי מִסִין:

על הבית. כל צרכי הבית היו נעשים על פיו:

על המס. הוא המס האמור למטה (ה כז): ויהי המס שלשים אלף איש:

(ו-יט) ולשלמה שנים עשר נצבים, טרם שיספר גודל שולחנו של המלך וכבד משאו כי רבה מאד, יקדים א. כי ערך הדבר בחכמה באופן שלא יכביד על בני מדינתו, הנה חלק את ארצו לשנים עשר חלקים כנגד י"ב חדש, באופן שכל חלק יפרנס את המלך ויכלכל שולחנו חדש ימים, ומינה נציבים שיתעסקו בזה, באופן שכל אחד היה מכין כל השנה לחם לחדש אחד, ובזה הוקל הדבר מן הכלל באשר נחו ממשאם אחד עשר חדש:

ואחישר על הבית. ידמה שהוא היה ממונ' להשגיח בדברי בית המלך בכל מה שיצטרך שם:

ואדנירם בן עבדא על המס. הוא היה ממונה שהיו פורעים ישראל ויתר העמים שהיו למס לשלמה: