וְ֠הוֹשִׁ֠יבוּ שְׁנַ֨יִם אֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֘עַל֮ נֶגְדּוֹ֒ וִיעִדֻ֣הוּ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥כְתָּ אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וְהוֹצִיאֻ֥הוּ וְסִקְלֻ֖הוּ וְיָמֹֽת׃

וְאוֹתִיבוּ תְּרֵין גַבְרִין בְּנֵי רִשְׁעָא לְקִבְּלֵיהּ וְיִסְהֲדוּנֵיהּ לְמֵימַר גַדֵיפְתָּא קֳדָם יְיָ וּמַלְכָּא לַטְתָּא וְאַפְקוּהִי וְרַגְמוּהִי וְיִתְקְטַל:

בני בליעל. כי כשרים לא יעידו שקר:

ויעידהו. יעידו עליו, וחזר ופירש על נבות:

ברכת. הוא כנוי הקללה:

אלהים ומלך. להגדיל הקצף, לסקלו מהר:

והושיבו ואתם תושיבו שני עדים, שהם יהיו בני בליעל נגדו, ר"ל כי באמת לא יהיו בליעל כי אחר שתראו להם מכתב המלך וחותמו שנאמן אצלם כמאה עדים יוכלו להעיד שיודעים שאמת הדבר, ולא יהיה זה דבר בליעל רק מה שיעידו העדות נגדו בפניו, שבזה יכזבו לו באיכות הגדתם, אבל גוף הדבר אמת, ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך, כי עדות זה אמת הגם שמה שיאמרו ששמעו זאת, ושיאמרו איך ברך יהיה שקר, אין נ"מ אחר שגוף המעשה אמת הוא:

והנה קרא העדי' בני בליעל כי בזולת זה לא יסכימו להעיד על שקר: