וַיַּעֲשׂוּ֩ אַנְשֵׁ֨י עִיר֜וֹ הַזְּקֵנִ֣ים וְהַחֹרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּעִיר֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁלְחָ֥ה אֲלֵיהֶ֖ם אִיזָ֑בֶל כַּאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בַּסְּפָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלְחָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃

וַעֲבַדוּ אֱנָשֵׁי קַרְתֵּיהּ סָבַיָא וְתוּרְבְּיָנֵי דְיַתְבִין בְּקַרְתֵּיהּ כְּמָא דִשְׁלָחַת לְוַתְהוֹן אִיזֶבֶל כְּמָא דִכְתָבַת בְּאִגַרְתָּא דִשְׁלָחַת לְהוֹן:

ויעשו ספר כי הזקנים והחורים וכל העם ידעו שהדבר שקר, עד שאנשי עירו וגם הזקנים והחורים, כולם עשו כדבר איזבל, כי גם העם ידעו שהוא שקר, ולא עשו זאת יען שהאמינו שהאמת כן, רק, א. אשר הישבים בעירו ועשו זאת משנאתם לנבות בן עירם, ב. כאשר כתוב בספרים אשר שלחה אליהם והיה להם אמתלא שכן צוה המלך, ועז"א: