כִּ֣י ׀ אִם־כָּעֵ֣ת מָחָ֗ר אֶשְׁלַ֤ח אֶת־עֲבָדַי֙ אֵלֶ֔יךָ וְחִפְּשׂוּ֙ אֶת־בֵּ֣יתְךָ֔ וְאֵ֖ת בָּתֵּ֣י עֲבָדֶ֑יךָ וְהָיָה֙ כׇּל־מַחְמַ֣ד עֵינֶ֔יךָ יָשִׂ֥ימוּ בְיָדָ֖ם וְלָקָֽחוּ׃

כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקְחוּ. וַהֲלֹא כָּל הָרִאשׁוֹנִים דִּבְרֵי חֶמְדָּה הֵם, אֶלָּא מַהוּ מַחְמַד עֵינֶיךָ, חֶמְדָּה מִתּוֹךְ חֶמְדָּה, זֶה סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רַב, אָמַר אַחְאָב בְּלִבּוֹ, דָּבָר גָּדוֹל זֶה מְבַקֵּשׁ, אֵין זֶה שֶׁלִּי לְבַדִּי, שֶׁל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הִיא, לְפִיכָךְ: וַיִּקְרָא לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה, הָיוּ מְכַבְּדִין אֶת הַתּוֹרָה.

אֱלָהִין כְּעִדָנָא הָדֵין מְחַר אֶשְׁלַח יַת עַבְדַי לְוָתָךְ וְיִבְלְשׁוּן יַת בֵּיתָךְ וְיַת בָּתֵּי עַבְדָךְ וִיהֵי כָּל רִגְגָא בְּעֵינָךְ יְשַׁווּן בִּידֵיהוֹן וְיִסְבוּן:

כי אם כעת מחר. רצה לומר: כי כשלא תתן בעצמך, ואם אהיה מוכרח לשלח עבדי אליך כעת הזאת למחרת, לחפש את אשר בביתך לקחת בעל כרחך, הנה דע לך שהמה יקחו כל מחמד עיניך, מלבד הכסף והזהב:

וחפשו. ענין דרישה וביקור:

כי אם לא תתן ברצונך היום ותמתין על יום מחר עד שאשלח לקחתם ביד חזקה תפסיד בשתים, א. אם אשלח את עבדי וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך, תחת שעתה אני מבקש רק כספך לא כסף עבדיך, ב. שלא יסתפקו בכסף וזהב לבד רק והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם עד שלא ישאר בידך שום דבר חמדה, וחז"ל אמרו שמ"ש כל מחמד עיניך הוא הס"ת, כי ממצות המלך שלא ירבה לו נשים ולא כסף וזהב, ושיכתוב לו משנה התורה ואחאב שמר לכתוב לו ס"ת שזה מטכסיסי מלוכה, וא"ל שיתן לו נשיו וכסף וזהב שהרבה שלא כדת, ואם ימאן יקח מידו גם הס"ת שאינו שומרה, ולקיחת הס"ת אות שיעבירהו ממלכותו: