מְלָכִים א׳ כ׳ · ה׳

כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ וְגוֹ' לִי תִתֵּן. יָדַעְתִּי כִּי תִתְּנֵם לִי, אֲבָל אַחֶרֶת אֲנִי גּוֹזֵר עָלֶיךָ.

וְתָבוּ אִזְגַדַיָא וַאֲמַרוּ כִּדְנַן אֲמַר בַּר הֲדַד לְמֵימַר אֲרֵי שְׁלָחִית לְוָתָךְ לְמֵימַר כַּסְפָּךְ וְדַהֲבָךְ וּנְשָׁךְ וּבְנָךְ לִי תִתֵּן:

כי שלחתי וכו׳ לי תתן. רצה לומר: לבבי לא כן ידמה, כי מה ששלחתי אליך וכו׳, הכוונה ההיא אשר תתן אותם לי:

וישובו ובארו את דברי בן הדד, כה אמר בן הדד מה ששלחתי אליך הוא לאמר שכספך וזהבך לי תתן בפועל, ר"ל כי ע"ז שאתה והם עבדי לא הייתי צריך לשלוח שזה נודע אבל מה ששלחתי היה כדי שתתן: