עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר. אֲנִי מְקַבְּלָם עָלַי, לְכָךְ נִדְבְּקוּ כָּל אֵלֶּה בְּזֶרַע דָּוִד, עֻזִּיָּה הָיָה מְצֹרָע, אָסָא מַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ, יְהוֹיָקִים נָפַל בַּחֶרֶב, וַחֲסַר לֶחֶם צִדְקִיָּהוּ.
וַאֲמַר לֵיהּ מַלְכָּא עֲבֵיד כְּמָא דְמַלֵיל וְתִשְׁלוֹט בֵּיהּ וְתִקְבְּרִינֵיהּ וּתְפַלֵי חוֹבַת דַם זַכַּאי דַאֲשַׁד יוֹאָב מַגָן מִנִי וּמִן בֵּית אַבָּא:
כאשר דבר. להמיתו שמה:
ופגע בו. כפל דבריו לזרזו [ואף כי אביו צוה להמציא לו עילה להרגו, הנה זה העילה שמצא, כי גם זה תחשב לקצת מרד, בנוסו מפני המלך]:
וקברתו. לא שיקברו בעצמו, כי כהן היה אבל כוונתו לצוות לקברו בקבר הראוי לו, כי שר וגדול היה:
והסירות. במה שתמית אותו יגולגל עוד זכות, כי תסיר עונש דם חנם מעלי ומעל בית אבי, כי אם לא יהרג הוא יהיה עלינו עונש מה, על מה שלא בערנו הרע:
עשה לו כאשר דבר ופגע בו וקברתו, ר"ל שיקברנו בקבר אבותיו כאשר דבר והנה שלמה רצה להרגו על שהוא מורד ונטה אחרי אדוניהו, ובזה יהיה מהרוגי מלך, וסנהדרין אם יהרגוהו יהיה על שהרג את אבנר ועמשא, וז"ש והסירות דמי חנם אשר שפך, שזה יהיה בדין הסנהדרין, עוד אמרו חכמינו ז"ל שהיו דברי יואב שיקבל עליו שלמה את הקללות שקללו דוד בהרגו את אבנר כמ"ש (ש"ב ג' כ"ט) ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע וכו', וז"ש:
ופגע בו וקברתו. ר"ל שתצוה לקברו תכף כי בניהו היה כהן ולא היה מותר לו להטמא ליואב ולזה אמר אחר זה וימיתהו ויקבר בביתו בדבר להורות שכבר נקבר על ידי אחרים: