רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וַיִּתְגֹּדְדוּ. לְשׁוֹן שְׂרִיטָה בִּכְלִי, וְכֵן הָיָה נִימוּסֵיהֶן.
וַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָרְמָחִ֑ים עַד־שְׁפׇךְ־דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וַיִּתְגֹּדְדוּ. לְשׁוֹן שְׂרִיטָה בִּכְלִי, וְכֵן הָיָה נִימוּסֵיהֶן.
וּקְרוֹ בְּקַל רַב וְאִתְחַמָמוּ כְּנִימוּסֵיהוֹן בְּסַיְפִין וּבְרוֹמְחִין עַד דְאִשְׁתַּפִיךְ דְמָא עֲלֵיהוֹן:
ויקראו בקול גדול. שמעו לדברי אליהו, עם כי אמר בהתול ולעג:
ויתגדדו. שרטו בשרם בחרבות עד כי נשפך דמם כאשר היה מנהגם לעבדו בענין זה:
ויתגודדו. ענין שריטת הבשר, כמו (דברים יד א) לא תתגודדו:
כמשפטם. כמנהגם:
בחרבות. מלשון חרב:
והם קראו בקול, למען ישמע אלהיהם הרחוק מהם, ויתגדדו שאולי ישן הוא וירגיש בצער דקירת הרומח בנביאיו: