מְלָכִים א׳ י״ג · ג׳

וְנָתַן בַּיּוֹם הַהוּא. הַנָּבִיא מוֹפֵת לִדְבָרָיו בַּיּוֹם שֶׁנִּתְנַבֵּא, זֶה לָכֶם הָאוֹת, הַמִּזְבֵּחַ נִקְרַע הַיּוֹם מֵאֵלָיו, וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן לָאָרֶץ.

וְיִתֵּן בְּיוֹמָא הַהוּא אָתָא לְמֵימַר דָא אָתָא דִי מַלֵיל יְיָ דְתִידְעוּן דִי שַׁלְחַנִי יְיָ הָא מַדְבְּחָא מִתְבְּזַע וּמִשְׁתַּפֵּיךְ קִטְמָא דִי עֲלוֹהִי:

ונתן ביום ההוא. איש האלהים נתן מופת בעת ההיא, לאמת דבריו:

מופת. אות:

(ג-ה) השאלות: מ"ש ונתן ביום ההוא מופת, מלת ביום ההוא מיותר, מ"ש והמזבח נקרע וכו' כמופת אשר נתן הם דברים מיותרים הלא נדע זאת שהיה כמופת וכו':

ונתן ביום ההוא מופת ר"ל הגם שהקריאה היתה לעתים רחוקות, אבל המופת נתן ביום ההוא שזה יהיה תיכף, שיקרע המזבח לאות שיוחרב ויבוטל בעתיד, וישפך הדשן אשר עליו לאות שכן ישפכו דשן עצמות הכהנים הנשרפים עליו לא יאספו ולא יקברו, וכבר בארנו פעמים רבות שהנבואה שתבא עמה פעולה ובפרט דבר היוצא מהטבע תתקיים בכל פנים וא"א שתתבטל: