מְלָכִים א׳ י״ג · ב׳

מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ. שֶׁבְּבֵית אֵל וְשֶׁבְּדָן.

וְעַצְמוֹת אָדָם. שֶׁל יָרָבְעָם זֶה, אֶלָּא שֶׁחָלַק לוֹ כָּבוֹד.

וְאִתְנַבֵי עַל אֱגוֹרָא בְּפִתְגָמָא דַייָ וַאֲמַר מַדְבְּחָא מַדְבְּחָא כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא בְּרָא מִתְיְלִיד לְבֵית דָוִד יֹאשִׁיָהוּ שְׁמֵיהּ וְיִנְכֵיס עֲלָךְ יַת כוּמָרֵי בָּמָתָא דְאַסִיקוּ בּוּסְמִין עֲלָךְ וְגַרְמֵי אֱנָשָׁא יוֹקְדוּן עֲלָךְ:

מזבח מזבח. כאילו ידבר אל המזבח, ומדרך הקריאה לכפול שם הנקרא, וכן (בראשית כב יא): אברהם אברהם:

נולד. יהיה נולד:

ועצמות אדם. כאומר הנה עתה שורפים עליך עצמות בהמה, אבל אז ישרפו עליך עצמות אדם, כמו שנאמר (מלכים ב כג טז): ויקח את העצמות מן הקברים וישרוף על המזבח:

ויקרא זאת שנית שהנביא עלה על המזבח שלא הניחו לשום אדם לעלות שם אל המלך, ואיש לא ראהו, ויקרא על המזבח בדבר ה' ויאמר מזבח מזבח כתב רי"א שמזה נלמד שהנביא היה רואה הדבר בכל פרטיו עד שהשיב ששם המלך שיעשה זאת יהיה יאשיהו, וכן שהשיג הדבר כאילו כבר יצא אל המציאות שעז"א הנה בן נולד לבית דוד שכבר נולד, ולא כהאומרים שהנביא לא היה משיג רק הכללות, וניבא שיאשיהו יזבח עליו את כהני הבמות שיהיו אז בחיים, וישרוף עליו עצמות הכהנים המתים, ואמר עצמות אדם, לכלול גם ירבעם שהיה מכהני הבמות ונשרפו עצמותיו, וכסה הדבר מפני כבוד המלכות:

הנה בן נולד לבית דוד. הרצון בו יהיה נולד אך הנביאים רואים הדברים העתידים כאילו הם הווים: